עמיחי שיקלי מנתח: במה שונות הבחירות האלה מבחירות עבר?

חבר הכנסת לשעבר, עמיחי שיקלי ומקום ה-15 ברשימת הליכוד לכנסת ה-25, ניתח בפסוט ארוך ומעמיק בחשבון הפייסבוק האישי שלו מה שונה בין הבחירות בעבר לאלו שיתקיימו פחות מ-16 ימים והעלה מספר שאלות בעניינן סביב מדינת ישראל.

שיקלי פתח בפוסט בפייסבוק, "הבחירות האלה שונות מבחירות עבר, הן שונות כי כי נדמה ששמענו וראינו הכל. שאון הקלישאות והסיסמאות בשילוב עם התשישות הציבורית מאינסוף סבבי בחירות מסיתים את הדיון הציבור מהמהות אל הנראות, מהעתיד אל ההווה ומהעיקר אל התפל. אבל למרות הכל, כדאי שנתייחס אליהן ברצינות שכן הסוגיות שעומדות על הפתח רחוקות מלהיות שוליות. ולמרות שמטבע הדברים לשאלות האלה אין תשובה אחת, אני מבקש להציע כאן עד כמה שניתן בקצרה את הניתוח שלי".

כחלק מהפוסט, שיקלי העלה ארבע שאלות שעניינן סביב צביונה של מדינת ישראל, עתיד יחסינו עם המיעוט הערבי, עתידה של ארץ ישראל, בדגש על מפעל ההתיישבות בנגב, בגליל ובשטחי יהודה ושומרון והשבת האיזון בין הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת.

השאלה הראשונה ששיקלי העלה בפוסט היא על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכתב, "יש סכסוך אחד שהשפיע ומשפיע על המפה הפוליטית בישראל יותר מאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני והוא הסכסוך היהודי-ישראלי. אומה עתיקה בעלת זהות ייחודית או עם ככל העמים. חיבור עמוק לשלושת אלפים שנות היסטוריה ויצירה רוחנית או סיפור שמצטמצם לקבוצה נרדפת שכמעט והוכחדה בשואה וביקשה לה מקלט באיזושהי פיסת אדמה. כשלפיד מדבר על ״ממשלה נורמלית של אנשים נורמליים״ הוא מתכוון במובהק לשלילת צביונה היהודי, ״הלא נורמלי״ לכאורה של המדינה. לא במקרה בחר לפיד שלא להגיע לכותל המערבי במסגרת השבעתו לראשות ממשלה ולא צריך להיות מופתעים שלא הוא ולא אף אחד מאנשי הצוות שעברו על נאומו לא היו ערים לעובדה שביום הכיפורים לא מניחים תפילין. והגם שהתמקדתי בלפיד הוא לא לבד; הממשלה האחרונה פגעה פגיעה אנושה במעט התוכן שעוד לימדה מערכת החינוך הממלכתית בשדה התרבות והמורשת היהודית. תחת הנהגתה של שאשא-ביטון רבבות מילדי ישראל יכולים לעבור שנה שלמה ללא לימודי תנ״ך ומורשת, נזק בלתי הפיך".

השאלה השנייה – עתיד יחסינו עם המיעוט הערבי. "שאלת יחסנו עם 18% מאוכלוסיית המדינה ובפרט עם המיעוט המוסלמי היא אחת השאלות הכבדות, הסבוכות והחשובות ביותר לעיצוב עתידנו. כוחות שונים פועלים בתוך החברה הערבית. חלקם מבקש להשתלב (החלק הזה נמצא בייצוג חסר במערכת הפוליטית) וחלקם מבקשים להילחם בצביונה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. יש גם מי שמוכנים להילחם לא רק בצביונה אלא גם בקיומה, כפי שראינו בימי מבצע שומר החומות, כשששת אלפים צעירים ערבים בעלי תעודת זהות ישראלית לקחו חלק באירועים אלימים לרבות מעשי לינץ׳ מחרידים כנגד שכניהם היהודים. הממשלה האחרונה פתחה את אוצר המדינה לאנשי התנועה האסלאמית ומסרה בידי אנשיה את המפתחות לתקציבי עתק. השקעה בתשתיות ובחינוך בחברה הערבית זה דבר מבורך אך בהיעדר פיקוח ובקרה חלק ניכר מהמשאבים מגיע לגורמים לאומנים קיצוניים ולעבריינים ששולטים ביד רמה במכרזים. לעולם לא אצליח להבין איך העדיפו אנשים כמו בני גנץ, שקד ולפיד להקים ממשלה עם מפלגות אנטי-ציוניות על פני ממשלה עם מפלגות הימין".

השאלה השלישית – עתידה של ארץ ישראל, בדגש על מפעל ההתיישבות בנגב, בגליל ובשטחי יהודה ושומרון. "אנחנו בעיצומה של מלחמה על כל רגב אדמה. ביהודה ושומרון מנהל האיחוד האירופי מערכה פתוחה שכם אל שכם עם הרשות הפלסטינית להשתלט על מה שיותר משטחי C, קצב ההשתלטות תחת הממשל הנוכחי זינק ב-80% ביחס לממשלות קודמות כשבכל שבוע נבנים למעלה ממאה מבנים חדשים. בגליל ועדות התכנון המחוזיות ורשות מקרקעי ישראל מנהלות מדיניות תכנון מופקרת שמתעדפת במובהק תהליכי תכנון ופיתוח במגזר הערבי על חשבון ההתיישבות היהודית בדגש על ההתיישבות הכפרית שהולכת ומצטמקת. השטחים הפתוחים הולכים ונעלמים תחת האופנה החדשה של גידור חלקות חקלאיות והפיכתן למתחמי זולה וגני אירועים ומצב הריבונות והמשילות הולך ומתדרדר. את שקורה בנגב אפשר לסכם עם דבריו של השר מאיר כהן מ׳יש עתיד׳: "מה שראינו בשנה האחרונה יותר גרוע ממה שראינו עשור שלם".

השאלה הרביעית – השבת האיזון בין הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת. "אם לא ייערכו השינויים הנדרשים במערכת המשפט וביחסי הכוחות בין דרגי הפקידות הממשלתית לדרג הנבחר, ממשלות לאומיות לא יוכלו לממש את השקפת עולמן. כמו כן, ללא תיקוני חקיקה והחמרת ענישה לא נוכל להשיב את החוק והסדר לרחובות ולשדות ישראל. כל אימת שרף הענישה על פגיעה בחקלאים, גביית פרוקטשן או אלימות לאומנית תוסיף להיות מגוחכת ללא עונשי מינימום כבדים – לא יחול שום שינוי בשטח".

שיקלי הוסיף בפוסט את העיקר ותפל מנקודת המבט שלו וכתב "יש מי שחושב שבני גנץ יותר נחמד מנתניהו, יכול להיות. וכן, העובדה שחילי טרופר תרם כליה מוסיפה לו נקודות זכות בעולם הזה ובעולם הבא ובאמת, הוא איש מקסים, אבל כדאי שנזכור שאנחנו לא בוחרים קומונר בבני עקיבא או רשג״ד בצופים. בני גנץ מאמין שהאמריקאים יכולים לספק ערבויות לביטחוננו בבקעת הירדן ושניתן להשלים עם כביש שש כגבולה המזרחי של מדינת ישראל; הוא חסיד של מדינה פלסטינית בגבולות ׳67, לרבות חלוקתה של בירת ישראל; תחת שרביטו כשר ביטחון הפלסטינים האיצו את קצב ההשתלטות על שטחי C ואם המגמה הזו לא תיבלם במהרה נעמוד בפני שוקת שבורה".

לקראת סיום הפוסט כתב שיקלי כי "הליכוד לא פעל בנושאים האלה בעבר – אין ספק, ממשלות הליכוד בעבר היו צריכות לעשות יותר בסוגיות הנ״ל, אבל מי שמכיר את הנגב רואה את השינוי המדהים שחל בעשור האחרון בירוחם ובדימונה, את הזינוק בביקושים בעוטף עזה, את מעבר צה״ל אל הנגב עם קריית הבה״דים ובסיסי המודיעין הגדולים. יש עוד המון עבודה, אך הטענה לפיה לא נעשה דבר היא פשוט לא נכונה. עמדנו כפסע מסיפוח של גושי ההתיישבות הגדולים ובקעת הירדן, מהלך שיכול היה לאפשר סל נרחב של פעולות משפטיות והתיישבותיות, אלא שזה סוכל על ידי בני גנץ ואנשיו (ראו ערך: הריאיון הרברבני של אמיר אשל שמתגאה בתרומתו לסיכול אחיזתנו בבקעת הירדן) לצד גורמים לא פרגמטיים מתוך מועצת יש״ע. לא פחות חשוב מבט אל הנעשה בשנה האחרונה ביו״ש, בנגב ובגליל מלמד באיזה קצב המציאות עשויה להידרדר כשאת המדינה מובילות מפלגות שמאל וביתר שאת מפלגות שמאל התלויות בחסדי מפלגות אנטי-ציוניות".

״אבל איילת הקימה 14 יישובים בנגב״ – איילת, לצערנו, לא בנתה אפילו יישוב אחד. לאף אחד מהיישובים שהיא קידמה את תכנונם (מרביתם פרי יוזמה ותכנון של ממשלות הליכוד) אין תכניות מאושרות שמכוחן ניתן להוציא היתרי בנייה. מי שהייתה שותפה בכירה להונאת הבוחרים הגדולה בדברי ימיה של מדינת ישראל ומי שבאופן שיטתי מספקת כותרות שאין מאחוריהן דבר כמו שלילת אזרחות ממחבלים שלא הייתה ולא נבראה, גירוש משפחות מחבלים שלא היה ולא נברא והקמת ארבע עשר יישובים שאף טרקטור לא הכשיר בהם עוד מגרש אחד לרפואה, לא ראויה לקבל שוב את אמון הציבור. יתרה מכך, איילת לא הצליחה לגבש רשימה, ההסכם עם ברודני שהחליף את יועז הוא אילוץ הנובע מחולשה. הדבר היחיד שמשותף לשניהם הוא רצון עז להיות בכנסת ובממשלה, גם במחיר סיכון המחנה הלאומי. את יום טוב כלפון רק לפני חודשים ספורים איילת בעטה הביתה כדי שלא יעשה צרות, אך משכשלה באיתור מועמדים אחרים היא נשארה איתו ועם אורנה שטרקמן מנהריה שאיתה היא לא דיברה שנה שלמה. ולמי מכם שעדיין לא השתכנע – נזכיר שבסקרים של ערב הבחירות עמדה מפלגת הימין החדש על שישה מנדטים, כשבנט ואיילת היו בשיא כוחם (!). למחרת היא לא צלחה את אחוז החסימה. אסור, פשוט אסור לחזור על הטעות הזו פעם נוספת".

"עתיד זהותה היהודית של המדינה"

לסיום חבר הכנסת לשעבר שיקלי כתב בפוסט כי "אחרונה היא שוב שאלות המהות, עתיד זהותה היהודית של המדינה, עתידה של ארץ ישראל, עתיד יחסינו עם המיעוט הערבי והבטחת חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. כל אלה מחייבים בעיניי הצבעה למפלגות המחנה הלאומי מבלי להתפתות למפלגות קיקיוניות ומבלי להישבות בקסמם של ״יפי הבלורית והתואר״, ״הנכונים והממלכתיים״ מטייסת מטכ״ל, שלו זה תלוי בהם – ירוצו בעוד חודש להקים ממשלה עם התנועה האסלאמית ונציגי אש״ף בכנסת כי הציווי ״רק לא ביבי״ יקר בעיניהם מעתידה של הציונות, מעתיד עמם וארצם".

The post עמיחי שיקלי מנתח: במה שונות הבחירות האלה מבחירות עבר? appeared first on עכשיו 14.