כביש רצחני: מספר ההרוגים בדרכים הולך ומטפס – ואין שום תוכנית ממשלתית לשינוי

השבוע החולף היה שבוע קשה בכבישי ישראל וגבה את חייהם של 18 בני אדם בתאונות שונות של אוטובוסים ומשאיות, רכבים פרטיים, אופנועים וקורקינטים בכל רחבי הארץ. נכון לכתיבת השורות, מתחילת השנה הלועזית נהרגו 228 בני אדם בישראל.

מתוך 228 ההרוגים, 70 הם הולכי רגל, לעומת 57 בתקופה המקבילה בשנה שעברה – עלייה של 22%. הקבוצות הכי פגיעות הן קשישים וילדים, מספר ההרוגים בני 65 ומעלה בישראל הוא פי 2.2 משיעורם בOECD, ומספר הילדים – פי 2.7.

חודש אוגוסט, לפי עמותת אור ירוק, ידוע כחודש עם מספר הנפגעים הגבוה ביותר – יותר מ-10,000 בני אדם מעורבים בתאונות, והסיבות לכך – מגוונות. לילדים אין מסגרות ורבים מהם מחוץ לבית, החום מוביל לעייפות של נהגים, ורבים בוחרים לרכוב על אופניים או אופנועים. באוגוסט בשנה שעברה נהרגו 29 בני אדם. השנה, עוד בטרם הגענו למחצית החודש – גבו הכבישים את חייהם של 24 בני אדם.

"מדובר בציון נכשל למדיניות של ממשלות ישראל בעשור האחרון בצמצום תאונות הדרכים. הקיצוץ בכסף שמועבר למאבק בתאונות הדרכים לא רק שדרדר את ישראל להיות אחת המדינות הכי לא בטוחות בדרכים – הוא גם עולה בחיי אדם וגורם צער וסבל למשפחות רבות", תקף עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק.

שפל בינלאומי

ישראל נמצאת במקום האחרון בקצב הפחתת הרוגי תאונות דרכים – נתון המתבסס על דו"ח של המועצה האירופית לבטיחות בדרכים, שלפיו מדינות אירופה הצליחו להפחית את מספר ההרוגים בעשור האחרון בכ-30% בממוצע. כך לדוגמה, נורבגיה הצליחה להקטין במחצית את המספר הנוראי וכך גם ליטא, יוון וקרואטיה.

על-פי הדו"ח, ישראל נמצאת במקום האחרון – 32. היא הצליחה להפחית רק ב-4.7% את מספר ההרוגים בכבישים מאז 2011. ברחבי אירופה הממוצע עומד על 31.3%. המדינה שהצליחה להפחית ביותר ממחצית את מספר ההרוגים היא נורבגיה (52.4%), אחר כך ליטא (50.5%), מלטה (47.1%), יוון (46.7%) ובלגיה (45%) – הן המדינות שרשמו את שיעור הירידה הגבוה ביותר.

יצוין כי אפילו מדינות כמו רומניה (ירידה של 11.8%), הונגריה (14.7%), סלובניה (19.1%), קרואטיה (30.1%) וקפריסין (ירידה של 37.5% בהרוגים) מקדימות את ישראל.

"אם מדינות כמו יוון, קפריסין ומלטה מצליחות להציל חיי אדם, מדוע בישראל נכשלים שנה אחר שנה?", המשיך עו"ד יעקב. "זו התוצאה הישירה של הזנחה רבת שנים. הפתרון נעוץ באימוץ תכנית לאומית ארוכת טווח, עם תקציבים שלא ניתן לקצץ אותם ועם מחויבות של כלל הגורמים האחראים על החיים שלנו בכביש. מדינות אירופה מוכיחות כי תאונות דרכים הן לא גורל משמים אלא מאבק שניתן לנצח בו והגיע הזמן שמדינת ישראל תלך בעקבותיהן, תמנע מעוד משפחות שכולות מלהצטרף למשפחת השכול וגם תחסוך כסף רב לקופת המדינה".

תקציב קטן

הסיבה הראשונה למצב, כמו כמעט בכל דבר, היא כסף. עד הממשלה הנוכחית, מי שהיה אחראי לתקציב התחבורה בתוך הערים היו העיריות עצמן – ולא כל עירייה יכולה להרשות לעצמה להשקיע מספיק בתשתיות. התוצאה: מדרכות צרות ורעועות, היעדר שבילי אופניים, ומעברי חציה מסומנים שכמעט ולא קיימים בערים העניות. ומשרד התחבורה? לו יש תקציב מכובד של 36 מליארד שקלים, אבל רק 2 מיליארד שקלים מושקעים בבטיחות בדרכים.

בינתיים, התוכנית הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים, שאמורה לשפר את האכיפה, את הטיפול בדרכים בין-עירוניות, מעקב אחרי נהגים צעירים, בטיחות רכבים כבדים ואוטובוסים – תלויה בתקציב 2023, כלומר, עד שתקום ממשלה חדשה.

במועצה האירופית לבטיחות בדרכים ממליצים לממשלות להטמיע מערכת בטיחות כוללת, תוך התייחסות לכל המרכיבים של מערכות התחבורה בדרכים. לצד זאת, על מדינות שלהן אין תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים יש לאמץ ולהטמיע תוכניות לבטיחות דרכים – הכוללות יעדים לאומיים לצמצום מספר הפצועים קשה וההרוגים, תוך כדי קביעת יעדים כמותיים. בנוסף, על הממשלות להקצות תקציבים ממשלתיים ולייצר מודלים של מימון לרמה האזורית והמקומית.

לפני שבועיים, בתגובה לביקורת הציבורית אחרי גל התאונות הקודם, מיהרה מיכאלי לזמן עיתונאים ולהציג "תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים". אבל התוכנית לא באמת הוצגה, רק ראשי פרקים ועקרונות, כי תוכנה עדיין לא סוכם עם שלל גופי הממשלה המעורבים, ובעיקר לא קיבל מימון.

המחסור באכיפה

אגף התנועה במשטרה לא זוכה למשאבים שהוא צריך, ושהובטחו מזמן. ועדת שיינין המליצה עוד ב-2005 שבכבישי ישראל יהיו 450 ניידות ביום, ו-300 בלילה. לכמה קיבלה המשטרה מימון? 150 ליום, ורק אחרי לחץ בשנים האחרונות.

הרבה תאונות קורות בתוך העיר, דרור רשף, ממקדמי תוכנית חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים, מסביר ב'גלובס' כי הבעיה היא שאין אכיפה עירונית כמעט בכל התחום. "מתי ראית משטרה שאוכפת מהירות נסיעה בעיר? ואכיפה היא לא הגורם הבעייתי היחיד – אין בישראל כלל רחובות אופניים, יש מעט מאד שבילים מחוץ לתל אביב".

לפני כמה שנים אף דווח כי המשטרה מציבה ניידות ריקות בכביש. לפי הדיווח אז ב'ווינט', מדי יום בכביש ירושלים-תל־אביב בקטע בין שער הגיא לכניסה לעיר הבירה – הוצבו אז שתי ניידות שעומדות לצד הדרך, עם אורות כחולים מהבהבים. ניידת אחת עומדת בחלק משעות היממה בירידה מהקסטל לכיוון תל-אביב, מעט אחרי היציאה מהמנהרות החדשות. ניידת נוספת מוצבת בקטע הכביש הישר בהמשך, בין אבו-גוש למחלף שורש.

לפני כשני עשורים דווח כי המשטרה עורכת ניסוי בו מוצבת ניידות דו-ממדיות מקרטון עם שוטר דמה לצדן, אך רבות מהן נגנבו או הושחתו וכארבע שנים מאוחר יותר הובהר כי הרעיון נגנז.

תאונות האוטובוסים

שתי תאונות הדרכים הקטלניות במעורבות אוטובוסים בירושלים, שבהן נהרגו ארבעה בני אדם, מטילות צל כבד על מערך ההסעות של כלי הרכב הכבדים שנחשב לבטוח באופן יחסי בכבישים המדממים בישראל.  לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה נהרגו 21 בני אדם בתאונות במעורבות אוטובוסים.

אודי אציון מספר ב'ווינט' על דוגמא הזויה, המשקפת במעט על מכלול הבעיה. כבר 20 שנה מבטיחים במשרד התחבורה להתקין באוטובוסים ובמשאיות "קופסה שחורה" מתקדמת, טכוגרף דיגיטלי בשמה המקצועי, שתאפשר מעקב מדויק אחרי שעות הנהיגה ומהירות הנסיעה של הנהגים המקצועיים, במקום דיסקיות הקרטון בטכוגרף האנלוגי המשמש כיום.

ועדה אחרי ועדה המליצו על המעבר, שרי התחבורה אישרו, והכנסת אפילו אישרה שינוי בתקנות התעבורה כדי לאפשר את השינוי. רק שבאחרונה נתקע המהלך, כי הטכוגרף הדיגיטלי מותאם לשעות הנהיגה באירופה, ובארץ לא מצליחים לתרגם אותו למגבלות הישראליות.

עוד דוגמא? באירופה מותר לבצע 20 אחוז משעות ההכשרה של נהגי אוטובוס בסימולטורים, ולתרגל כך אירועי חירום שאי אפשר לתרגל ברחוב. בישראל הפעילה אגד סימולטור כזה בירושלים במשך שנה על חשבונה, שנחנך ברוב הדר בידי שר התחבורה דאז, ישראל כץ. אבל אחרי שנה, כשהמשרד לא הראה שהוא עומד לאמץ את התקנות האירופיות, סגרה אגד את המתקן. בעבר פעל באשדוד מגרש החלקה לאימון נהגים במצבי חירום, כמו החלקה או בלימה בכביש רטוב. הוא נסגר לפני עשור, ומשרד התחבורה לא טרח לייצר לו תחליף.

מנכ"ל הרלב"ד ד"ר ארז קיטה סיפר כי הרשות מקדמת תוכנית לאומית שכוללת פרק נכבד בתחום הרכב הכבד וההיסעים. "התוכנית כוללת הכשרת נהגים, קידום טכנולוגיות למניעת שטחים מתים ועייפות הנהג, הקמת מפרצי מנוחה, הוספת נהגים ושיפור מערך קציני הבטיחות והפיקוח על החברות. רק תוכנית לאומית ממוקדת ומתוקצבת על פני מספר שנים תביא לצמצום ההיפגעות".

הפוסט כביש רצחני: מספר ההרוגים בדרכים הולך ומטפס – ואין שום תוכנית ממשלתית לשינוי הופיע לראשונה ב-JDN.