לפני 7 באוקטובר הם היו עסוקים, תורמים, עצמאיים, כשמסביבם הילדים והנכדים, וכמו שחיו ככה קיוו למות - ביישובים שאותם בנו על גבולות ישראל, בצפון ובדרום. אבל מאז שנאלצו להתפנות, בני דור המייסדים משלמים מחיר כבד: בדידות, דיכאון, הידרדרות במצב הגופני וזינוק בנתוני הפטירה "מצער ומכעיס שאנחנו מזדקנים במצב הזה", אומר שאול סיני ממעין ברוך. "זה לא הקטיושות שעפות, זו מלחמה נפשית. קברנו את החברים הכי טובים שלנו. הם אפילו לא זכו שיישבו עליהם שבעה בקיבוץ שהקימו"
מה דעתך?