יובל פרייליך זוכר היטב את הקשיים כספורטאי דתי, את הפספוס הכואב של הקריטריון לטוקיו, אבל גם את נגינת ההמנון בבירת קטאר. עכשיו הוא מחזיר את ישראל לאולימפיאדה בענף ואין גאה ממנו: "אני אסיר תודה לייצג את המדינה אפילו בענף הכי אזוטרי, זאת התרומה שלי לבניית הסיוף, הספורט, והפרויקט הציוני"
מה דעתך?