משרד החינוך טועה ומטעה, השתתפות תלמידים בהפגנות חיונית
לפני יותר משבוע התפרסמה ידיעה על כך שמנהל עירוני ד' בתל אביב, אורי לס, קיבל מכתב נזיפה ממנכ"ל משרד החינוך, אסף צלאל, משום שקרא להפגין "בעד הדמוקרטיה המהותית, בעד זכויות הפרט וזכויות המיעוט ונגד עריצות הרוב". במכתב ששלח מנכ"ל משרד החינוך נכתב כי דבריו של לס מנוגדים לחוזרי מנכ"ל, שלפיהם "עובדי ההוראה צריכים לשמור על […]
מנסים להרתיע את המנהלים. תלמידים מפגינים נגד סגירת תאגיד השידור הציבורי בתל אביב, ב-3 בפברואר 2023 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)
לפני יותר משבוע התפרסמה ידיעה על כך שמנהל עירוני ד' בתל אביב, אורי לס, קיבל מכתב נזיפה ממנכ"ל משרד החינוך, אסף צלאל, משום שקרא להפגין "בעד הדמוקרטיה המהותית, בעד זכויות הפרט וזכויות המיעוט ונגד עריצות הרוב".
במכתב ששלח מנכ"ל משרד החינוך נכתב כי דבריו של לס מנוגדים לחוזרי מנכ"ל, שלפיהם "עובדי ההוראה צריכים לשמור על חזות ניטרלית שאינה משועבדת להשקפה ולעמדה פוליטית מוגדרת… בעת הזו חשוב במיוחד שאנו אנשי החינוך, אשר עובדים עם הילדים בשטח, נשמור על שיח מכבד, ממלכתי ומאוזן".
מנכ"ל משרד החינוך טועה. הפעולה של מנהל עירוני ד' תואמת בדיוק את חוזר מנכ"ל, וגם את חוק חינוך ממלכתי. ובכל מקרה, המשרד מבצע אכיפה בררנית, ונוקט במדיניות הפחדה מול מנהלי בתי ספר, בעיקר מזרם החינוך הממלכתי.
השתתפות במחאות פוליטיות של תלמידות ותלמידים היא חלק בלתי נפרד מזרם החינוך הממלכתי-דתי כבר שנים רבות. כבר לפני 40 שנה, בימי נעוריי, כשהארץ סערה בעקבות הסכם השלום עם מצרים, הנהלת הישיבה התיכונית שבה למדתי אירגנה הסעות להפגנות, תחת הכותרת: "לעצור את הנסיגה בסיני". אני זוכר פעמיים שנסענו באופן מאורגן לימית – פעם אחת לטקס נטיעות בט"ו בשבט, והשנייה לעצרת ענק ערב הנסיגה.
לעצרות, לצעדות ולהפגנות נגד הנסיגה מסיני הגיעו תלמידי ישיבות ואולפנות מכל הארץ. כבני נוער, האטרקציה של מפגש עם בני ובנות נוער אחרים מכל הארץ היתה גדולה יותר מהמחאה נגד "החזרת שטחים", אך המפגש התקיים כחלק מהקונטקסט של מה שחונכנו עליו כערך עליון, "ארץ ישראל השלמה", נושא שהיה בליבנו כתלמידים בישיבה תיכונית וחניכים ומדריכים בבני עקיבא.
ולא צריך ללכת כל כך רחוק אחורה. ביוני 2018, כשפינו את "נתיב האבות" בגוש עציון, היו במקום כ-1,000 בני נוער, בשעות הבוקר, ביום לימודים (בניגוד מפורש להוראות חוזר מנכ"ל). ב-30 בינואר 2022, התקיימה צעדה של אלפי תלמידי ישיבות תיכוניות נגד הרפורמה של שר הדתות מתן כהנא, שאורגנה על ידי ראשי הישיבות ובעידוד הרבנים הראשיים לישראל.
ב-28 ביוני 2022, הגיעו תלמידות אולפנה מירושלים "לחזק את חומש", בברכת ראשת האולפנה. במקרה הזה, לא היה מדובר רק בעידוד מחאה פוליטית מוגדרת, אלא גם בעידוד לעבירה על החוק: אזור חומש הוכרז כשטח צבאי סגור, וכניסת ישראלים אסורה למקום לפי חוק ההתנתקות. בנות האולפנה, שהגיעו בהסעה מאורגנת, ירדו ליד מחסומי הצבא וצעדו ברגל כמה קילומטרים עד שהגיעו למקום.
למיטב ידיעתי, אף ראש ישיבה או אולפנה לא זומן לשיחת בירור על עירוב התלמידים בהפגנות נגד הממשלה. בכל המקרים האלה, לא ראיתי בשום מקור חדשותי אזכור לכך שראש ישיבה כלשהו קיבל נזיפה ממשרד החינוך.
לעומתם, הזמנות לשימוע או מכתבי נזיפה הם פרקטיקות מקובלות של משרד החינוך נגד הצד השני של המפה הפוליטית, כפי שניתן לראות במקרה של מנהל עירוני ד', או כפי שקרה למנהלים שאירחו בבית ספרם את "בצלם" ו"שוברים שתיקה". המטרה ברורה: איום גלוי וסמוי, שנועד להרתיע מנהלים מלקדם רעיונות חינוכיים שהם מאמינים בהם, שהם בגדר חופש ביטוי לגיטימי.
כך, מנהל שתלמידיו ירצו למחות נגד פעולות הממשלה, או מנהל שירצה שתלמידיו ייחשפו לדעות שונות מהנראטיב הלאומי-יהודי המקובל, יחשוב כמה פעמים אם הוא מוכן לקחת איתה סיכון.
גם אם לאותן שיחות שימוע או מכתבי נזיפה אין משמעות מעשית על הביטחון התעסוקתי של המנהל, אפקט ההרתעה עדיין קיים. אני מכיר באופן אישי מנהלים שלא הזמינו את "פורום המשפחות השכולות" או את "שוברים שתיקה" לבית הספר, מחשש לנזיפה. המשמעות היא שתלמידים רבים לא נחשפים לכל מי שמאתגר את הנרטיב הלאומי היהודי, ולא מקבלים אישור להשתתף במחאה.
לחזק את כוח השיפוט, לטפח מעורבות
חוק חינוך ממלכתי מציב כמה יעדים לחינוך, ובהם "לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויזמה ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים" ו"לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית". זה בדיוק מה שעשה מנהל עירוני ד'.
בשבוע שעבר, גם אני נדרשתי להתמודד עם הדילמה הזאת. מצד אחד, קראתי על מכתב הנזיפה שנשלח למנהל עירוני ד'; מצד שני, פנו אלי תלמידים שביקשו להשתתף במחאת התלמידים הארצית. ההתלבטות היתה קצרה. אפשרתי לתלמידים להשתתף במחאה, בתנאי שהמחאה לא תהיה מנותקת מהקשר לכל השינויים המאיימים עלינו, ולכן יש לוודא שהתלמידים מבינים נגד מה מוחים, וכמובן שרק תלמידים שירצו להשתתף יעשו זאת.
לאחר מכן, מועצת התלמידים הכינה מערך שיעור על הסכנות שבפתח: קריסת מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות; והמשמעות של העברת סמכויות שונות על תוכניות חינוך חיצוניות לח"כ אבי מעוז ממפלגת נעם, כפי שהוא עצמו הגדיר – "אני רוצה להקים רשות שתדאג לקידום הזהות היהודית של המדינה, שתדאג לחסום את ארגוני הפרוגרס הרדיקליים להיכנס בצבא, במשרד החינוך, במשטרה".
נציגי מועצת התלמידים העבירו את השיעור בכל הכיתות, והתקיים דיון שבחלקו היה סוער בגלל חילוקי הדעות. ומעבר לשיעור, כל מי שרצה הצטרף למחאה, שהתבטאה בהתכנסות בחצר בית הספר עם שלטים. התלמידים צילמו את ההתכנסות והעלו את התמונות לרשתות החברתיות, וחזרנו לכיתות ללמוד.
בניגוד לדברי הממונה על המשמעת וטוהר המידות, שאמרה במכתב למנהלים "לא נותיר (היא כנראה התכוונה ל"לא נתיר") ולא נאפשר להפוך את מוסדות החינוך לזירת התגוששות פוליטית", הרי שמה שהתרחש אצלי השבוע תואם את הנחיות חוזר מנכ"ל: "לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית" ולחתור "לצדק חברתי במדינת ישראל".
מנשה שרביט הוא מנהל חטיבת הביניים של יאס”א – התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות, ירושלים
