הלפידיזם מזיק לישראל

לפני כחודשיים, בעודו מכהן עדיין כראש הממשלה הזמני ולאחר שהובס בבחירות באופן חד-משמעי, יצא יאיר לפיד לטיול קצר עד המחלף הסמוך לביתו בבוקר יום שישי שמשי. על רקע דליל של קומץ מפגינים ומול עדשות קומץ הכתבים, הוא הכריז כי ממשלת הימין שעומדת לקום היא "ממשלה משוגעת", אשר לדבריו "אינה אירוע נורמלי" ו"אפילו לא מייצגת את תוצאות הבחירות".

זו הייתה יריית הפתיחה לקמפיין פופוליזם והסתה שרק הלך והתגבר מאז שנודע כי ממשלת הימין מתכוונת לממש, ר"ל, את מדיניות הימין אשר בשמה נבחרה. מאז כבר שמענו כמעט הכל: החל מקריאות ל"מרי אזרחי", דרך איומים בהפסקת תשלום מיסים, העברת השקעות לחו"ל ושיבוש החיים במדינה, ועד שגרירת לפיד בצרפת שנעדרת מקבלת הפנים לראש הממשלה נתניהו ועוד מתגאה בכך בפומבי. מכיוון שלצד המפסיד צורך תמידי ללבות את המדורה ודרישה אינסופית שלא לחרוג מן השורה, הלהיטים החדשים בקרב מחנה השלום הם איומים באש חיה במקרה של השלמת הרפורמה והסתה נגד נשיא המדינה רק משום שהעז להציע פשרה.

לכל צורות התקף הזעם האינפנטילי וההיסטרי הזה מכנה אחד משותף: חוסר יכולת של המיעוט לקבל את ההפסד בבחירות, וחוסר רצון לעכל את העובדה שכעת הרוב המנצח הוא שמנהל את העסק. במחשבתם הפשטנית של לפיד ודומיו זה דבר שלא יעלה על הדעת; וכאשר הלפידיסטים אינם נמצאים בשלטון, הם פשוט מתעקשים להפוך את המדינה לבלתי-ניתנת לניהול.

מתקדמים
עו"ד דוד חודק מאיים להשתמש בנשק אם הרפורמה תעבור
(ומקבל מחיאות כפיים) pic.twitter.com/EGzoGeaXMk

— ינון מגל (@YinonMagal) February 1, 2023

גם המילים איבדו משמעותן. נבחרי ציבור המתעקשים למסור לחבורת פקידים בלתי-נבחרים את הסמכות שהעניק להם העם, בטוחים שהם עושים זאת בשם "הדמוקרטיה". קריאות מפורשות לאלימות הפכו ללגיטימיות במסגרת ה"מחאה" והשתקת כל דעה שונה הפכה לשגרה בקרב המחנה ה"נאור". מצד אחד מתלוננים שהרפורמה מתקדמת ללא "דיון והדברות", ומצד שני מחרימים את דיוני ועדת החוקה בהם דנים ברפורמה. ומה לגבי מושג הבחירות הדמוקרטיות, אלה המבטאות את רצון העם ובהן אתה לעתים מפסיד ולעתים מנצח? גם הן כבר חסרות חשיבות, או כפי שהגדיר זאת ההוגה הדגול רם בן ברק: "אז מה אם היו בחירות?".

גם כאן הלפידיסטים לא המציאו דבר. כבר לפני יותר משבעה עשורים, ג'ורג' אורוול שחזה מקרוב באימי התקופה הזהיר מפני ריקון תוכנן של מילים, ומניצול לרעה של השפה ומונחים כמו 'דמוקרטיה' בידי פוליטיקאים. "השימוש במילים מהסוג הזה הוא לעתים קרובות לא-ישר במודע. כלומר, לאדם המשתמש בהן יש הגדרה פרטית משלו אבל הוא מאפשר לשומע לחשוב שהוא מתכוון למשהו שונה לגמרי", הוא הסביר, והוסיף כי הן "נאמרות כמעט תמיד עם כוונת הונאה. מילים אחרות שמשתמשים בהן במשמעויות משתנות, ברוב המקרים פחות או יותר באופן שאינו ישר".[1]

וכך דו"ח של בנק השקעות הממליץ להשקיע בישראל למרות החשש מפני רעש המתנגדים לרפורמה במערכת המשפט, הופך בכותרות החדשות לאזהרה מפני הרפורמה עצמה. כך כאשר הבורסה יורדת ליום אחד האשמה נעוצה כמובן במזימות נתניהו, וכאשר היא מזנקת שוב במשך מספר ימים, הסיבה היא חולשת נתניהו. כך יאיר לפיד שהעיד על עצמו כי אינו מבין דבר בכלכלה, הפך לפתע למרצה בנושאי השקעות בינלאומיות שנשמע יותר כמו פעיל BDS.

רביב דרוקר: יכול להיות שישפך דם. pic.twitter.com/1XlAIpEJze

— Daniel Bursan (@DanielBursan) January 12, 2023

בכל הנוגע ליאיר לפיד עצמו הרי שגם בכך אין חדש. בתור יו"ר האופוזיציה הוא ממעט לבקר בכנסת, המקום שבו באמת מתקבלות ההחלטות, ובין הקפיצות לחו"ל מעדיף להיאבק על ה"דמוקרטיה" באמצעות פרסום ציוצים וסרטונים. על הניסיון לשכנע את הציבור הוא ויתר מזמן ובמקום זאת עבר לשיטת האיומים.

במובן הזה, ובהיעדר המוחלט של כל מבוגר אחראי אחר בשמאל, יאיר לפיד הוא רק הפנים של מגמה מטרידה: האופוזיציה הפכה לאופוזיציה למדינה, וראשיה ממשיכים להגביר את רטוריקת המרמור והדמגוגיה נגד מוסדותיה. מי שרק לפני שנה הטיפו על "ריפוי" ו"איחוי" כעת מובילים מאבק למען "הדמוקרטיה" אשר מאיים על הדמוקרטיה עצמה. הם אינם מעוניינים בפשרה או בהתקדמות אלא אך ורק בתקיעת מקלות בגלגלי הממשלה. הכל ישרף בשביל כמה לייקים בטוויטר. הלפידיזם הזה מזיק לישראל.

[1] מתוך: מתחת לאף שלך, מבחר מאמרים מאת ג'ורג' אורוול בתרגום יועד וינטר-שגב, הוצאת דביר 2005.

The post הלפידיזם מזיק לישראל appeared first on מידה.