סבלנות עד הקץ | אל"מ במיל' טל בראון

"המערב הנאור" גילה זאת ביום שישי האחרון על בשרו של הסופר סלמאן רושדי, מחבר הספר פסוקי השטן, שהותקף ונפצע קשה מדקירות של צעיר ערבי שיעי ממוצא לבנוני, תומך משמרות המהפכה באיראן. התוקף הערבי תקף את רושדי בעת שזה עלה, ללא אבטחה, לשאת הרצאה בניו יורק, במסגרת כנס שעסק במקלט שמעניקה ארצות הברית לאומנים שנמלטו מארצם, ועל היותה "בית לחופש ביטוי יצירתי". אירוני משהו?

בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן" שהציג באופן סאטירי ומגוחך משהו, דמויות מהאמונה האסלאמית, בראשן את דמותו של הנביא מוחמד, דבר שעורר את זעמם של מוסלמים רבים. הספר נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית וב-14 בפברואר 1989 הוציא מנהיג איראן ומחולל המהפכה האסלאמית בה, האייתוללה חומייני, פסק הלכה (פתווה) הקורא לרציחתו של רושדי ולפגיעה בעורכים ובמפרסמים של הספר. ממשלת איראן מעולם לא ביטלה את פסק ההלכה כנגד רושדי למרות לחצים מממשלת בריטניה. איראן ומוסדות אסלאמיים שונים אף קבעו פרסים כספיים בסך מיליוני דולרים למי שיהרוג את הסופר הכופר, לשיטתם.

סלמאן רושדי, למרות האיומים הברורים על חייו, המשיך לעסוק בכתיבה אודות דמויות באסלאם ובשנת 2015 פרסם ספר חדש העוסק בנושא. בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, חודש לאחר פרסום הספר, אמר: ”כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב“.

שוב נוכח העולם המערבי שבעולם הערבי-מוסלמי מתנהלים דברים באופן שונה מהמצופה לכאורה, גם ממי שחי כמוסלמי במדינות מערביות מתקדמות במאה ה-21. שוב הוכח כי אין ערובה לכך שמי שגדל בחסות המערב ובסביבתו, כדוגמת אותו דוקר בשם האדי מטר תושב ניו-ג'רזי בארה"ב, יאמץ את אורחות המערב וינהג לפיהן.

הרצון והשאיפה בת מאות השנים של המערב ל"חנך" את הערבים, "לעצבם" בדמותו ו"לתרבתם", על פי הקודים התרבותיים והערכים המערביים הנחשבים נאורים לכאורה- הינם לא יותר מאשר הזיה מתמשכת וחסרת תוחלת. האסלאם לא שינה וגם לא ישנה, כפי הנראה, את יסודות אמונתו ובהם הג'יהאד ושמירה על עקרונות הדת והמסורות המושרשות. "דין מוחמד בסיף" (בחרב) כפי שחווה רושדי על גופו וכפי שהומחש לעולם כולו- אינה אמירה בעלמא אלא הוויה מציאותית לחלוטין המאיימת על כל הכופרים שאינם מיישרים קו עם האסלאם, וגם שם אפשר להתווכח ולהקיז ליטראות של דם באשר לאיזה זרם הוא הצודק מכולם.

עקרון מוביל בתרבות האסלאם והערבים מלמד כי לסבלנות (סבר בערבית) משקל עצום בגביית מחיר דמים ונקם. מעת שניתן האות וישנה ציפייה לעשות כן, בין אם כנקמה על רצח קרוב משפחה, החלטה להשיב כבוד ערבי גזול של אדם וישות ערבית לכאורה, או כמצוות ה"פתווה" כפי שניתנה במקרה דנן על ידי מנהיג איראן, אפשר שיעברו עשרות שנים עד הבשלתה של ההזדמנות להיפרע מהצורך, מההבטחה ומהקורבן.

מהפרט אל הכלל

מעת שהותר דמו של הסופר סלמן רושדי עברו כ-36 שנה ללא מחילה. הצעיר הדוקר בן ה-24, שלקח על עצמו להוציא לפועל את דין האסלאם, בכלל לא נולד כשהספר מעורר חמת האסלאם פורסם, וכשיצא פסק ההלכה באיראן. שורשי האסלאם והמסורות נטועים עמוק גם בעת הזו, בקרב הדור הצעיר שמוצאו מארצות ערב ומתגורר עתה בארצות המערב, החשוף לחוקיו, מסריו ותרבותו מיום לידתו. דור צעיר שממנו יש מי שציפה במערב התמים שבאירופה, באמריקה ואף בישראל- להיטמע בחברה החדשה, לסגל לעצמו התנהגות והתנהלות מערבית, מתקדמת ונאורה, לכאורה.

במדינת ישראל ישנם יהודים שמסרבים להבין כי אותה תפישה ערבית –מוסלמית תקפה גם כלפיהם, בין אם נמצאים הם לימינה או לשמאלה של המפה הפוליטית. זאת משום היותם נטע זר לתפישת האסלאם במזרח התיכון, בו אין מקום לישות ריבונית שאינה אסלאמית במהותה.

לפיכך, הצורך להישאר דרוכים ונכונים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו ולהקדים תרופה למכה, הינו הכרח מחויב המציאות. כשם שהאיראנים לא מחלו לרושדי ושמחים הם על הפגיעה הקשה בו, כך ישמחו הם לכל מכה שיכו עושי דברה, כחיזבאללה מלבנון או הג'יהאד והחמאס ביו"ש ובעזה, באזרחי ישראל, עד שיתגבשו התנאים לעשות זאת בעצמם עם ה"פצצה"… שאוטוטו מוכנה.

ישראלים רבים עדיין אינם מבינים כי אין בכוחם לשנות מאורחותיהם ומנהגיהם של חלק ניכר מהערבים במדינת ישראל, בין אם באמצעות הפגנת סובלנות וסלחנות כלפי חריגות נורמטיביות ואחרות, ובין אם בהקצאת משאבים והעדפה מתקנת לערבים, על חשבון חיילים משוחררים וישראלים התורמים בנאמנות ובאמונה למדינה. מדינת ישראל לא תשרש תופעות כנקמת דם, רצח על כבוד המשפחה (הרג המביא כבוד כתפישה?!), נשיאת נשק לא חוקי ועבירות נוספות המביעות זלזול בחוקי המדינה מתוקף עליונות חוקי השבט, המדבר והאסלאם עליהם, אם לא תשנה מהתנהלותה הרופסת, המהססת והכושלת כלפי החברה הערבית העירונית, הכפרית והבדואית, שלרוב אינה נוקפת אצבע.

אזרחי ישראל הציונים והנאמנים חייבים להבין כי אויבינו הערבים, מחוץ ומבית, סבלנים וחיים על חרבם בהתאם ל"שעון המזרח התיכון" שלא השתנה מזה שנים. אצלם אין "תנועה לאיכות השלטון", אין תנועה כ"שלום עכשיו" או מפלגה הדוחקת במרץ בהנהגה להגיע להסכמים עם ישראל מבוססי "כניעה" או ויתור, לכאורה. אצלם אין דבר שאינו סובל דיחוי כזה או אחר- עקרונות הדת והמסורת לא יישכחו והכבוד הערבי יישמר. מועד הפירעון יגיע והנקמה בוא תבוא גם אם "קצת" תאחר.

ממשלת ישראל ורשויות המדינה חייבות לפעול בהקדם, ברוח המבצע האחרון בעזה, להשבת ההרתעה גם בתוך תחומי המדינה ולא רק מעבר לגבולה. תעודת זהות כחולה אינה ערובה לנאמנות למדינה ולהעדר רצון לפגוע ביהודים בשל היותם יהודים, או באזרחים נאמנים אחרים המשרתים את המדינה!

לקראת הבחירות הקרבות מצופה מאזרחי ישראל לאמץ את זיכרונם ולא לשכוח מי נותר נאמן לדרך הציונות שתכליתה להבטיח בית לאומי, לעם היהודי בארץ ישראל…. ומי לא. מי תרם לביטחון המדינה ומי פעל נגדה מעל כל במה ציבורית ותקשורתית כשליח של הרשות הפלסטינית, האחים המוסלמים ושאר עוכרי ישראל בעת לחימה, במקום להביע סולידריות ונאמנות לחברה כולה!

לסיכום

ניסיון ההתנקשות בסלמן רושדי מהווה תזכורת למאפייני התנהלותם של אלו מקרב אויבנו הערבים – המוסלמים שאינם משלימים עם עצם נוכחותנו כיהודים עצמאיים וריבונים בארץ ישראל, בכולה או בקצתה!

דבקותם של הערבים המוסלמים בדתם, אמונתם ומסורתם, במנהיגיהם ומנהגיהם אינם דבר בר חלוף המשתנה הודות ליחס מטיב וסלחני עמהם, או לחשיפתם המתמשכת לתרבות וערכי המערב בהכרח. בהינתן שעת כושר, יתקפו הם בחוזקה ובאכזריות את ישראל במטרה להכחידה ולהשיב לעצמם את כבודם האבוד ורכושם הגזול לכאורה.

כל מהלך של התרפסות, התעלמות או הקלת ראש בכוונתם, הליכת שולל אחר דברם וחוסר הבנה שבבסיס עומדים להם כאן עקרון הסבלנות, אורך הרוח והזמן- הינו חזרה על טעותן של אימפריות זרות ששלטו באזורנו זמן מה, אך נשברו, התקפלו וסולקו כשנפלה רוחן ואזל כוחן.

The post סבלנות עד הקץ | אל"מ במיל' טל בראון appeared first on עכשיו 14.