הדרך לתשובה מאהבה / הרה"צ שלום ארוש עונה: מיהו בעל תשובה?

כתוב בזוהר הקדוש, שמי שעושה חשבון נפש בכל יום, אין עליו שום דין, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. צריך שיעשה בכל יום חשבון נפש, ויספר להקב"ה מה עשה מההתבודדות של יום האתמול ועד לרגע זה, ויפרט כל דבר ויעשה חשבון נפש אם טוב עשה אם רע, ואם הטוב הוא טוב מספיק או צריך שיפור, ויתוודה על כל פגם, חטא או עוון שעשה כנגדו יתברך, ויתחרט ויקבל על עצמו קבלה לעתיד, ואם יודע שחוטא או פוגם באיזה דבר שכבר רגיל בו ואינו יכול להשתנות בו תיכף ומיד, יקבל על עצמו לעבוד על הנקודה הזו, דהיינו ללמוד ולהתפלל ולהשתנות בדבר זה.

כמו כן, זמן חשבון הנפש הוא הזמן להודות על כל הדברים הטובים שזיכה אותו הבורא לעשות ביום החולף, ויפרט היטב כל חסד וזכות שנתן לו הבורא, אם זה ברוחניות: מצוות שזכה לעשות, דברים שהצליח להתגבר עליהם, ואם בגשמיות: הנאות והרחבות שהרחיב לו הבורא והיטיב לו.

בשביל להתקדם בפועל בעבודת ה' ובתיקון המידות, ולצאת מתאוות, חייב האדם לקחת מידה או תאוה מסוימת ולהתפלל לבטלה, עד שיבטל אותה לגמרי, ואח"כ ילך להלן ויתפלל על מידה או תאוה אחרת עד שיבטל גם אותה, וכך ילך להלן מתאוה לתאוה וממדה רעה למידה רעה עד שיבטל הכל, ואז יתפלל לבטל את הגאוה שנשארה בו עד שיזכה לביטול גמור כמובא [ליקו"מ תורה נב'] וזה רק שלוקח את הנקודה ומתבודד עליה לפחות חצי שעה בכל יום, עד שמבטל אותה לגמרי.

עצה טובה לדעת מאיזו מדה להתחיל, היא לפי מה שעובר על האדם, כגון הכעס, צריך שיעשה עבודה מרוכזת על עניין זה עד שיבטל מידה רעה זו, וכן ישנן בעיות שצצות שצריכות טיפול שרש, כגון בעיית החובות, בעיות עם אחד הילדים, בעיות קשות בשלום בית, בעיות בריאותיות קשות ל"ע. כל דבר כגון זה, הוא למעשה רמז משמים להשקיע עבודה מרוכזת על אותו הנושא.

שפע אלוקי

אומר על זה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן בתורה כא': "כתיב [תהלים קלט] אחור וקדם צרתני, כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות, והשכל הזה מכונה בשם אחור, ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה, אלא על ידי שפע אלוקי, וזה מכונה בשם קדם בשם פנים". רבינו מבאר שיש שני סוגי שכלים שאדם יכול להשיג. יש שכל של אחור שאדם משיג רק אחרי סיבובים והקדמות, ויש שכל של 'קדם', שמגיע ישירות לאדם ונשפע לו שפע אלוקי ועל ידי השכל הזה זוכים להתלהבות, בבחינת השלהבת עולה מאליה, כל אחד מאינו היה רוצה לעבוד את ה' יתברך בהתלהבות עצומה, להתפלל בשמחה ללמוד בחשק וכו'.

ואיך זוכים לכזה שכל אלוקי? כותב רבינו הקדוש "אבל להגיע לבחינת שפע אלוקי, אי אפשר לבוא לזה, אלא שיקדש את פיו וחוטמו ועיניו ואזניו, והן הן מאירין לו שפע אלוקי", לכל אדם ישנה מנורה המצוירת על הפנים שלו, ממש בצורה יפה ומסודרת, אם נסתכל כל פנים של אדם, ונמתח קוים דמיוניים בין שתי האוזניים, שתי העניים, שני נקבי החוטם, והפה שנמצא בדיוק באמצע, נראה ציור יפה של מנורה בעלת שבעה קנים. על פי מאמר הזוהר מובא, שכל קדושת המח תלויה בקדושה של שבעה האיברים האלו, שהם למעשה שבעת הנרות שעל ידם דולק השכל של האדם, ידוע מצדיקי אמת בעלי רוח הקודש, שהיו מביטים ורואים על פני האדם את הכל, אם עבר עבירות או עשה מצוות, הכל היה גלוי על פי פניו שבהם גלוי האור האלוקי.

נמצא שישנו קשר ישיר בין פעולת המח לבין שבעת הפתחים שיש לו לאדם בראשו, וזה מה שכולנו צריכים לדעת: שהאדם זה המח שלו. מי אתה? אתה זה מה שיש לך במח. כל החיים של האדם נראים כפי מה שיש לו במח, לכן אנשים משתנים מן הקצה אל הקצה, כמו שראינו מאות ואלפי אנשים, ששמעו איזה דיסק של אמונה, או קראו ספר של אמונה, ומיד נעשה שינוי מוחלט בחייהם. כל זה אנחנו לומדים בשביל להבין ולהפנים שאם אדם רוצה שיהיה לו מח קדוש, הוא חייב לעבוד על שבעת האיברים של הפנים.

תפסיק להתבכיין

היצר הרע של כפיות הטובה והבכיינות, ומה שהאדם לא אומר תודה, זה העוון החמור ביותר, שיש עליו עונשים הכי מרים רח"ל, משום שזה דבר שגם בלי תורה, ובלי מצוות, ובלי עולם הבא וכ'ו, הוא מתבקש מצד היושר! כל אדם באשר הוא שם, יש דרישה כלפיו שיהיה הגון, כמו שאומרים 'תהיה בן אדם' – זה יושר הנדרש מכל בן אנוש, יהיה אשר יהיה – שלא יהיה כפוי טובה, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה'.

וזה דבר שכל אחד מרגיש – שכשכופרים בטובות שעה, יש לו צער גדול, ואין דבר שיותר מקומם אותו מכפיות טובה. כל מי שעבר על בשרו נסיון כזה, עם איזה אדם שכשפר בטובות שעשה לו, יודע היטב עד כמה זה ציער אותו, שלא מכירים בטובתו ועוד כופרים בה. על זה אמר הלל הזקן: שלא עשה לחברך מה ששנוא עליך. יש מפרשים ש'חברך' – זה הקב"ה. אם כפיות הטובה היא הדבר השנוא עליך ביותר – צריך לראות שלא לעשות כן להקב"ה, כי כשהאדם מתרחק מדרך השכל, זה מכעיס את ה'. כי בתחילה עוד לפני התורה והמצוות, יש שכל ישר, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה', והמשך דרך השכל היא התורה והמצוות, ככל שהאדם יותר מתרחק מדרך השכל, יותר הוא מכעיס את ה', דוגמא לכך הם אנשים שמשתמשים בסמים, שעונשם קשה וכבד מאוד, כבר בעולם הזה, שמאבדים כל צלם אנוש, והרבה מתים במיתה משונה מתוך יסורים קשים ל"ע, ולכאורה מדוע? מה עשו שנורא כל כך? בסך הכל רצו להיות קצת בעננים? אלא, זה כל כך נגד השכל להכניס את עצמו לדמיונות אלו של השפעת הסמים, שזה מכעיס את הבורא יותר מכל עבירה אחרת ומעורר דינים קשים, וכן הוא לענין זה של כפיות הטובה, שזה נוגד לחלוטין את דרך השכל להיות כופר בטובה.

לכן על החיסרון במידת הכרת הטוב לא שייך להתנצל ולומר 'לא למדתי תורה לא ידעתי', כי זה דבר הכי בסיסי במוסר האנושי, שהאדם ידע להגיד תודה, ועל ידי שנלך עם תודה והודאה יתבטלו כל הצרות!

הפוסט הדרך לתשובה מאהבה / הרה"צ שלום ארוש עונה: מיהו בעל תשובה? הופיע לראשונה ב-JDN.