הגוש המאמין: על מה צריך לשים דגש במערכת הבחירות הקרובה?

הכול חשוב והכול נצרך, אבל כדי לקבל תשובה סביב מה ניטש המאבק העיקרי במדינה, כדאי להסתכל על השמאל ולהבין איפה הוא שם את כובד המשקל.

1. אביגדור ליברמן פתח את קמפיין הבחירות בהשתלחות ברב טאו תוך ציטוט אמירות תורניות שלו בנושאי יהדות. אם כך, הוא חושב שעיקר ה'בעיה' היא הרבנים והיהדות. -טוב, מה אתה מוכיח מליברמן? הוא ומפלגתו תמיד היו נגד החרדים ומדינה יהודית ובעד מדינת כל אזרחיה.

2. רם בן ברק ניבא שאם לא יחול שינוי, הציונות הדתית תביא למדינת הלכה, חוקי ההלכה יתפסו מקום יותר חשוב בחיים שלנו, מגישות בטלוויזיה ייאלצו ללכת עם כיסוי ראש, וכן הלאה.

3. מרב מיכאלי מנסה לנצל את תפקידה כשרת תחבורה ומנסה להרוויח קולות. באירוע חנוכת קו במטרונית בחיפה, היא טורחת לציין שלא פחות חשוב מחנוכת הקו הוא העובדה שהמטרונית תעבוד גם בשבת, ואמרה שכך צריך להיות בכל הארץ. ולמי שלא הבין עד כמה זה חשוב לה, היא הוסיפה: "חייבים לתת לזה לקרות", "זאת המחויבות שלי ואני נלחמת על האמת הזאת". בהזדמנות אחרת השבוע היא אמרה שיש חלון הזדמנויות היסטורי לאפשר תחבורה ציבורית בשבת. היא מדברת ופועלת לרסק את השבת ולפגוע בסטטוס קוו ומעלה את הנושאים הללו על ראש שמחתה.

4. זהבה גלאון חזרה מהאוב הפוליטי כדי להחזיר את מפלגת מרצ למקומה. היא מבטיחה שתמנע תקציבים ממכינת עלי, וגם היא מדגישה את חשיבות הדבר: "זאת משימת חיים עבורי בתפקידי בממשלה הבאה". היא מכריזה שתמנע תקציבים מרבנים שהעזו להגיד שבן צריך ללבוש בגדי בן ובת צריכה ללבוש בגדי בת (פסוק מפורש בתורה, וכי צריך להיות רב בשביל לדעת את זה?). היא הוסיפה ואמרה שהם לא רבנים. כנראה שהיא יודעת יותר טוב מהם מה התורה אומרת, או שהיא תחליט במקום התורה מה צריך לומר.

אלו דוגמאות על קצה המזלג כדי להבהיר מה חושב הצד השני על נושא הבחירות. ואם כך הם פועלים ומדברים, כנראה שהם צודקים: יהדותה של המדינה על הכוונת שלהם, זה הנושא שעומד עכשיו על המאזניים, ואם לא נילחם עליו עכשיו – המדינה הדמוקרטית תבלע את המדינה היהודית ח"ו. כבר ראינו מה עשה השר הורוביץ במשרד הבריאות בצורה כוחנית ולא דמוקרטית, ראינו את דגלי הלהט"ב במשרדים ממשלתיים, ראינו מה קורה למי שמעז לדבר נגד הפרוגרסיביות, וראינו את הניסיון להכניס את הטירוף הזה גם לילדינו בגנים ובבתי הספר, כולל חדירה לתוך החמ"ד.

התובנה שעל כך ניטש המאבק התחילה לחלחל גם בציבור הרחב, החילוני והמסורתי, שמוטרד מאיבוד הזהות היהודית של המדינה. פתאום צצים אנשים כמו רוני ססובר, דוד אמסלם, גלי בן חורין ואחרים, והם משמיעים קול חד משמעי ובלתי מתפשר בעד חינוך יהודי ובעד שהפרהסיה של מדינת ישראל תהיה כפי שהוצהר במגילת העצמאות – מדינה יהודית עם סממנים יהודיים וחינוך דתי.

ידועה האמרה של יוסף בורג שהעיקר בציונות הדתית הוא המקף המחבר. יש שטעו שהכוונה היא שאנו מחברים בין הציונים לבין הדתיים והחרדים, אך באמת הכוונה היא שהמקף המחבר מברר שאין כאן 2 דברים שונים שפועלים בשיתוף פעולה אלא זהו דבר אחד, כלומר הציונות אינה עומדת בפני עצמה אלא נובעת מהתורה ושייכת לתורה. ללא התורה גם הציונות לא מחזיקה מעמד, כמו שמתחילים לראות היום בעידן הפוסט-ציונות.

השמירה על היהדות במדינה אינה מתוך דאגה לעצמנו ולמגזר שלנו, איננו עוסקים בצורך רגשי לאידישקייט או צורך בשירותי דת, אלא זהו עניין הכרחי וחיוני לציונות כולה ולמדינה כולה. הדרך היחידה לשמור על המפעל הציוני היא ע"י דאגה ליהדות המדינה. אם אנו רוצים ציונות, הדרך היחידה להצליח בכך היא ע"י שמירה על היהדות במדינה.

לא למדינת כל אזרחיה, כן למדינה יהודית.

The post הגוש המאמין: על מה צריך לשים דגש במערכת הבחירות הקרובה? appeared first on עכשיו 14.