בפוליטיקה פשיסטית, חברי קבוצת המיעוט מוגדרים כשומרי חוק רק כאשר הם מקבלים את הדרישה להתרפס בפני החוק. כרזה בירושלים לקראת הבחירות, ב-20 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

דברי פתיחה מאת המתרגם:

לאחרונה שוחח הפרופסור לפילוסופיה ג'ייסון סטנלי מאוניברסיטת ייל בערוץ היוטיוב "לחשוב בגדול" על מאפייני הפשיזם. כותרת השיחה היתה "10 טקטיקות של פשיזם". מכיוון שהפשיזם הישראלי נוהג להרים את ראשו בתקופת בחירות, ראיתי לנכון לתרגמם לעברית, כדי לסייע בפירוש ביטויי התעמולה הפשיסטית שבה נתקלים האזרחים בישראל. משום שמדובר בתמלול של שיחה, ביצעתי כמה שינויים סגנוניים, ואף נטלתי לעצמי זכות להדגיש כמה נקודות.

הערה חשובה: סטנלי מדגיש את דמותו של המנהיג הפשיסטי. אינני סבור שניתן לייחס את כל האמור בעניין לדמות אחת של מנהיג או מנהיגה בישראל, אלא רק חלקים מסוימים. לתפיסתי, היבטים שונים של דמות המנהיג, כפי שהיא מתוארת כאן, מפוזרים אצל דמויות שונות בפוליטיקה הישראלית.

התרגום מוגש כשירות לציבור, באישורו של פרופ' סטנלי.

—

הפשיזם הוא כת, שבראשה עומד מנהיג. בנאומיו, המנהיג מבטיח שיקום לאומי נוכח השפלה מצדם של גורמים מאיימים, כביכול, כמו מהגרים, שמאלנים, ליברלים, מיעוטים, הומוסקסואלים ונשים.

לפי המנהיג הפשיסט, הגורמים הללו (שמשתנים מעת לעת) משתלטים על התקשורת, על מוסדות התרבות ועל בתי הספר. לכן, דרושה תגובה כוחנית, אלימה ומצ'ואיסטית. כך המנהיג מבטיח שהוא יפתור את הבעיה.

לא כל אידיאולוגיה אלימה היא פשיסטית. הפשיזם באופן ספציפי הוא תנועה ימנית המבוססת על לאומנות (לאומיות קיצונית ולא-ליברלית). אך ישנן תנועות לאומניות לא רק של עם שמהווה רוב, אלא גם של קבוצות מיעוטים, וגם בשמאל ישנה אידיאולוגיה סמכותנית ואלימה. מנהיג בריה"מ, יוזף סטאלין, הרג הרבה מאוד אנשים, וכך גם יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית, מאו דזה דונג.

הפשיזם הוא אידיאולוגיה עם מבנה מאוד ספציפי, הנבדל מהדוגמאות הללו. יש לו כמה וכמה מאפיינים – שאינם מעידים על פשיזם כשמסתכלים עליהם בנפרד, אלא רק כאשר הם מתקיימים, רובם ככולם, כמכלול אחד. בדברים הבאים נפרט אודותם.

לעתים אנו שוכחים שהמשטרים הפשיסטיים התחילו כמפלגות שהתמודדו בבחירות במסגרת משטר דמוקרטי, שאותו הפילו המפלגות האלה אחרי שנבחרו. המפלגה הנאצית, למשל, נכנסה לפרלמנט בבחירות דמוקרטיות.

אנו שוכחים גם שמפלגות פשיסטיות מתחילות כתנועות פוליטיות, שמתמקדות בנושאי חברה וכלכלה, לפני שהן מקבלות לידיהן את השלטון. בניטו מוסוליני, למשל, צמח בשורות התנועה הסוציאליסטית באיטליה. לכן חשוב לשים לב לכך שהטקטיקות שנפרט כאן התקיימו ועודן מתקיימות גם במשטרים שלא יהיה נכון לכנותם פשיסטיים, אלא שיש להם כמה מן המאפיינים של פשיזם.

בניטו מוסוליני ב-1938

1. עבר מיתולוגי

לכל לאום יש עבר מיתולוגי משלו. ייתכן שהפולנים אומרים על עצמם: "אנו עם פולני דובר פולנית, היינו פעם רועי צאן ודייגים, וזה היה כה נפלא כשהיינו כולנו פולנים יחדיו בעברנו הקדום". זהו עבר מיתולוגי מתון.

אך בעבר המיתולוגי של הפשיזם, העם היה נפלא בזכות האופי הצבאי שלו. בימים היפים של פעם, הקבוצה הגזעית הדומיננטית שלטה על כל השאר. "ואז", אומר המנהיג הפשיסטי לעמו, "דבר זה נלקח מכם על ידי השמאלנים והקומוניסטים, שרוצים להחליש את הצבא שלנו ולהורידנו מגדולתנו".

2. תעמולה

התעמולה נמצאת בכל מקום, וכולם משתמשים בה. בכל תעמולה פוליטית שהיא, המסר שונה מהמידע שאתה מעביר – כלומר, גם אם המידע מדויק לגמרי המסר הוא סובייקטיבי, רגשי וערכי.

לתעמולה פשיסטית יש מבנה מאוד ספציפי. היא מבוססת על האבחנה בין חברים ואויבים. בשונה מתעמולה ליברלית, היריבים הפוליטיים אינם יריב לגיטימי שיש לקיים עמו ויכוח, אלא גורם חסר רחמים שמאיים על עצם קיומך ועל המסורת שלך. הם "האחר". כשהם בשלטון, הם חותרים תחת האומה. התעמולה הפשיסטית למעשה מוציאה את "האחר" מתוך העם.

3. אנטי-אינטלקטואליזם

כפי שכתב אדולף היטלר בספרו "מיין קאמפף", "המדע הוא שימושי רק כל אימת שהוא מחזק את האומה". הפשיזם הוא כת של המנהיג, לכן המנהיג הוא זה שקובע את הכללים לגבי מהי אמת ומהו שקר.

בשל כך, כל התמחות מדעית שהיא, או כל התמחות בכלל, מהווה קריאת תיגר על סמכותו של המנהיג. אם המדע ישמש את המנהיג, הוא ישתמש בו. אבל מוסדות שמלמדים היסטוריה, למשל, על כל המורכבות שלה ומנקודות מבט שונות, הם איום על המנהיג הפשיסטי.

4. שקרים

החירות היא מהות המשטר הדמוקרטי. כדי שהיא תושג, האמת צריכה להיות ערך מרכזי. על פי התפיסה הדמוקרטית, אם שיקרו לך – אינך בן חורין.

איש אינו חושב, למשל, שהעם בצפון קוריאה הוא חופשי. העם ימשיך להצביע למנהיג שלו בכל פעם משום ששיקרו לו. זו אינה הצבעה חופשית ודמוקרטית, אלא הצבעה במשטר דיקטטורי, שמונע מהעם את הגישה לאמת ולפיכך מונע חופש הצבעה אמיתי.

המנהיג הפשיסט מונע מהעם את ידיעת האמת, ודובר שקר כדי שלא תהיה לעם ברירה אלא להצביע לו, על פי המידע השקרי שהעם קיבל ממנו ("הקומוניסטים רוצים להחליש את הצבא, ולכן מהווים סכנת חיים", למשל).

האמת היא תנאי לא רק לחירות אלא גם לשוויון פוליטי, המהותי לדמוקרטיה אף הוא. שוויון פוליטי משמעו שוויון בכוח הפוליטי שניתן לאזרחים, המתבטא בחופש ביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר וכיוצא בזה. ביקורת השלטון היא נר לרגליה של הדמוקרטיה. אם לא נוכל לדבר אמת, לא נוכל לבקר את השלטון ולממש את השוויון הפוליטי שלנו.

מנהיג פשיסט הוא סמכות שאין לערער עליה, ולכן הוא דואג בכל כוחו לכך שהתקשורת לא תוכל להשפיל אותו ולתפוס אותו בדבר שקר. אם תעשה זאת, תאתגר את הסמכות שלו, ואולי אף תערער עליה. כשאנשים מתרגלים לשקרים והתקשורת אינה חופשית, מדובר בסכנה לחופש הדמוקרטי.

עם זאת, יש להזכיר שמדינה עם תקשורת חלשה או מותקפת אינה פשיסטית בהכרח, לפחות במידה ששאר מאפייני הפשיזם אינם מתממשים. התופעה שבה נשיאים תוקפים את התקשורת או מזלזלים בה מתרחשת גם במדינות דמוקרטיות, במידה ובתדירויות כאלה ואחרות. לעתים התופעה אמנם מעידה על הידרדרות לפשיזם, אך לא בהכרח.

5. היררכיה

קיימים הבדלים איכותיים בין בני אדם מבחינות שונות, אבל זה נכון רק ברמה האינדיבידואלית. האמת הפשוטה היא שאין קבוצה אחת שנעלה על אחרת. גזענות היא השקר שלפיו יש הבדלי רמות בין קבוצות שונות. ופעמים רבות נאמר שהדת הזו, הגזע הזה או המגדר הזה הם נעלים יותר מאחרים.

ברגע שיוצרים היררכיות בקרב בני אדם, אפשר לגרום לקבוצה מסוימת לחוש פחד וחרדה משום שאיבדה את מקומה בהיררכיה. זוהי טקטיקה מאוד חשובה באידיאולוגיה הפשיסטית.

6. תחושת קורבנוּת

יצירת ההיררכיה משתלבת היטב בתחושת הקורבנות של הפשיזם. ברגע שמשכנעים אנשים שמקומם גבוה יותר בהיררכיה על פי הדין, או הצדק, ושהם הרוויחו ביושר את עליונותם על כל האחרים, ניתן לומר להם שהם קורבנות של השוויון, שהוריד אותם בכוח מרמתם.

כך גרמנים נוצרים מוצגים כקורבנות של יהודים, אמריקאים לבנים מוצגים כקורבנות של תנועת השוויון לשחורים, וגברים מוצגים כקורבנות של הפמיניזם.

7. חוק וסדר

הנאמנות לקבוצה הדומיננטית מתבטאת בשמירת החוק. קבוצת הרוב היא מטבעה נאמנה, בעוד שקבוצת המיעוט מטבעה אינה נאמנה. בפוליטיקה פשיסטית, חברי קבוצת המיעוט מוגדרים כשומרי חוק רק כאשר הם מקבלים את הדרישה להתרפס בפני החוק. או אז הם אמנם מראים נאמנות כלפי המשטר.

המנהיג הפשיסטי בהגדרה אינו יכול לעבור על החוק. לכן חוק וסדר אין משמעם צדק או שוויון, אלא מהווה הגדרה של אנשים לגיטימיים ואנשים בלתי לגיטימיים בעיני המנהיג (וכפועל יוצא גם בעיני הכת שלו).

8. חרדת מין ומשפחה

ללא שום קשר למצבה של מדינה מסוימת בזמן מסוים, המנהיג הפשיסט תמיד אומר לעמו שהנשים והילדים נמצאים תחת איום, ושיש צורך בגברים חזקים כדי להגן על התא המשפחתי. פוליטיקאים פשיסטיים פונים לאנשים שמרנים שאינם פשיסטיים בכלל, ומשכנעים אותם שגם אם אינם מסכימים עם האידיאולוגיה שלהם, בזמנים אלו נדרשים צריכים אנשים חזקים כמוהם.

כך, הרטוריקה הפשיסטית נוטעת בשמרנים פחד איום ונורא מהומוסקסואלים וטרנסג'נדרים, והופכת את הדרישות שלהם לזכויות פוליטיות לאיום ממשי. אלו לא אנשים שרק מנסים לחיות את חייהם, אלא אנשים שבאו להרוס את החיים שלך ולרדוף אחרי המשפחה והילדים שלך.

9. סדום ועמורה

תנועות פשיסטיות נשענות בדרך כלל, גם אם לא תמיד, על חלוקה בין עיר לכפר. ההתנוונות מתרחשת בערים – היכן שמרוכזים האליטות והמהגרים, היכן שיש פשעים – ממש סדום ועמורה.

בערים גם אין עבודה אמיתית, וחברי האומה האמיתיים, החרוצים והטהורים, חיים באזורים הכפריים, היכן שעובדים עבודת כפיים. כאשר פוליטיקאי פשיסט מדבר על מצביעים עירוניים לעומת מצביעים כפריים, כולם מבינים למה הוא מתכוון.

10. העבודה משחררת

הביטוי "העבודה משחררת" נכתב, כידוע, בכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ. הרעיון מאחורי הביטוי הוא שחברי קבוצת המיעוט ואנשי השמאל הם עצלנים, ולכן יש להכריח אותם לעבוד. העבודה מעניקה להם מוסר עבודה והופכת אותם לאנשים טובים יותר. איגודי העובדים נשלטים על ידי הקומוניסטים, והם מנסים להפוך את החיים לקלים יותר, אך עבודה קשה היא מעלה.

עבור הפשיסטים, עבודה קשה היא מעלה. מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

במשטר דמוקרטי אין מעריכים אנשים לפי העבודה הקשה שלהם, משום שיש גם נכים ומוגבלים שאינם יכולים לעבוד באופן מאומץ. אם נמדוד אותם רק לפי העבודה, לא יהיה לחייהם שום ערך.

זו אחת הסיבות שהנאצים תכננו את "תוכנית T4 – אותנסיה", שבמסגרתה נכים רבים נרצחו. בעיניהם, אלו היו חיים שלא ראוי לחיות אותם. להיות בעל ערך משמע לעבוד בעבודה קשה ומאומצת.

אז מתי אומרים – "זה כבר פשיזם"?

כאמור, כל אחד מהאלמנטים הללו לבדו אינו פשיסטי כשלעצמו. יש להתחיל לדאוג כאשר הם מתחילים להתקבץ יחדיו. יש להתחיל לדאוג כאשר אנשים שבכנות רואים עצמם שמרנים מתפתים לפשיזם, לאנשים שאומרים להם שהם במאבק קיומי, ושגם אם אין מקבלים את הדוקטרינה שלהם, צריך להתמודד עם האיום על המסורת והמשפחה.

יש להתחיל לדאוג כששומעים על פגיעה בעליונות הטבעית של העם על עמים אחרים; כשהדרישה לשוויון מצד קבוצות מיעוטים מוצגת כאיום; וכשהאליטה מוצגת כסכנה לשקיעתה של האומה. בזמנים כאלו, עלינו לחשוש מפני פשיזם.

ג'ייסון סטנלי הוא פרופ' לפילוסופיה באוניברסיטת ייל. יקיר אדלמן הוא פובליציסט, פליט תל-אביבי מצפון הארץ

הפוסט תזכורת: כך נראה פשיזם הופיע ראשון בשיחה מקומית