״אם אנחנו מגיעים מוכנים מראש, שום דבר לא יפתיע אותנו באוויר"

אני יושבת בתדריך שגרתי בטייסת כטמ"ם (כלי-טיס מאויש מרחוק). בחדר ישובים מפקדת המשימה, מפעיל הכטמ"ם ומטיס החוץ. עיני כולם נשואות למסך המחשב שמראה את הנתונים הרלוונטיים לגיחה הקרובה. מפקדת המשימה מסבירה על מטרת המשימה, על מזג האוויר, ועל תרחישי החירום האפשריים.

אני מקשיבה בקשב רב, מנסה לפענח כמיטב יכולתי חלק מהמושגים שאיני מכירה, כשלפתע מטיס החוץ משתף: "אני מוטרד, מכיוון שאני אמור להשתחרר בשבוע הבא, וכרגע אני לא יודע מה יקרה כי אין לי עוד את כל האישורים לכך". אני מופתעת, ומגלה שאני היחידה שהמשפט מפתיע אותה. כל השאר מתייחסים אליו כחלק נורמלי לחלוטין של התדריך – עוד פרט חשוב שכולם צריכים לדעת. אחר כך, אני שואלת את מטיס החוץ האם נהוג לשתף בסוגיות אישיות בתדריך, והוא עונה לי: "ברור. בתדריך מדברים על הכל".

מדברים על הכל?
כל טיסה בחיל שונה מקודמתה. ישנם גורמים רבים שאינם זהים מגיחה לגיחה: מתאר הטיסה, האזור הגיאוגרפי בו טסים, הצוות והמשימה עצמה, ולכן לתדריך חשיבות גדולה. התדריך הוא מפגש לפני הטיסה, בו יושבים כל אנשי הצוות שלוקחים חלק בגיחה. בתדריך עוברים על היכן מתוכנן לטוס ובאילו טכניקות – כל פרט ופרט. כל זאת כדי לא להיות מופתעים, וכדי להגיע הכי מוכנים שאפשר לטיסה. "אם מתדרכים משהו, ברגע שהוא קורה אנחנו מוכנים, ויכולים לסגור את הפינה הזאת בקלות, עם כמה שפחות מלל וזמן", מסביר סמל ט', מטיס חוץ בטייסת 161 ("הנחש השחור") אשר מפעילה את כטמ"ם "זיק" (הרמס 450).

נוסף על המשתנים הטכניים, אנשי הצוות חווים גם שינויים בחייהם האישיים – וגם את הפרטים האלה, ואולי במיוחד אותם, חשוב לשתף. "בסוף אנחנו בני אנוש, ומה שעובר עלינו יכול להשפיע על הביצועים שלנו בטיסה", מתאר סרן ד', לוחם צוות-אוויר בטייסת 123 ("ציפורי המדבר") המפעילה את מסוק ה"ינשוף" (בלקהוק). "אם מישהו לא ביצע מתאר טיסה מסוים כבר הרבה זמן, אם חווינו תקופה קשה, בקושי ישנו בלילה לפני הטיסה, אנחנו מרגישים לא טוב או אם משהו יושב לנו על הראש, חשוב שאנשי הצוות ידעו את זה". לא בכל תדריך מדברים על סוגיות אישיות, הדבר עולה במידת הצורך – אך כיצד פונקציה זו של התדריך מסייעת לאנשי חיל-האוויר לבצע את משימתם הכי טוב שאפשר?

להסיר אבן מהלב
עבור חלק מהאנשים, שיתוף של רגשות או של תחושות שאינן חיוביות עשוי להרגיש לא טבעי, ואפילו מנוגד לצורה בה הם תופסים את תפקידם. בתור בני אדם, אנחנו רוצים להיות טובים במה שאנחנו עושים, ולעיתים נוטים להסתיר צדדים פחות זוהרים בחיינו. אך זו אינה אופציה בחיל-האוויר. האמת היא שאף אחד אינו מכונה, ואינו יכול להיות מושלם תמיד, ואם זו האמת – הרי שצריך פשוט לומר את הדברים כפי שהם, כי דווקא כך הסיכויים שהמשימה תצלח גדולים הרבה יותר.

"לוחמי צוות-אוויר צעירים בטייסת לפעמים חושבים שמצופה מהם פשוט לטוס טוב, אבל אנחנו מעודדים אותם גם לשתף במה שעובר עליהם", מספר סרן ד'. "חשוב שנדע מה עובר על מישהו כדי שנוכל לגבות אחד את השני במקומות שהם עלולים להיות רגישים יותר מהרגיל. אם מישהו מספר לי שעובר עליו משהו, אני אדע להיות בבקרה עליו במהלך הטיסה, או שנחליט ביחד בצוות שאנחנו מורידים משהו בגיחה. אם מישהו לא מספר לי שהוא לא במיטבו היום, אני אטוס איתו כרגיל, וזה יכול לגרום לכך שנהיה פחות טובים. עצם השיתוף עוזר, כי אנשי הצוות שלי מקבלים את זה ואני הופך ליותר מודע למה שעובר עליי".

"תדריך זה משהו שמתחיל ולא נגמר"
סמל ט' משתף שעבורו, תרבות התדריך בחיל-האוויר, תרבות שמורכבת מכנות, סייעה לו גם ברמה האישית: "לפני הצבא לא הייתי נוהג לשתף מה עובר עליי", הוא נזכר. "כשהגעתי וראיתי שזה נהוג כאן, למדתי לעשות את זה יותר. תמיד הייתי מאלה שלא מדברים, אבל זה מקל עליי שאני יכול לפרוק. דברים לא 'יושבים' עליי. הייתי אוגר ואז מתעצבן בפתאומיות, והיום אני פשוט משחרר ואומר באותו הרגע". תרבות התדריך מסייעת לאדם להסתכל פנימה לתוך עצמו ולדעת לזהות מה מפריע לו, מה עומד בדרכו, וזאת תכונה שכולנו יכולים להיעזר בה בחיי היומיום שלנו.

"בסוף, תדריך זה משהו שמתחיל ולא נגמר", מדגיש סמל ט'. "הוא ממשיך איתנו כשאנחנו מדברים על עוד דברים שיכולים להפתיע אותנו בדרך לליין המטוסים, בתוך הקרון עוברים על עוד משהו או מספרים משהו בהפסקה בין ההמראות". סרן ד' מסכם: "אנחנו צוות אחד. בשביל שהצוות יעבוד טוב, הוא צריך לעבוד בסינרגיה. ובשביל שזה יקרה, כל אחד צריך לדעת לגבות על השני במידת הצורך. אם אנחנו מגיעים מוכנים מראש, שום דבר לא יפתיע אותנו באוויר".

הכתבה מתוך אתר צה״ל – חיל האוויר, נכתבה על ידימיכל פומרנץ

The post ״אם אנחנו מגיעים מוכנים מראש, שום דבר לא יפתיע אותנו באוויר" appeared first on עכשיו 14.