מחנה מחפש משמעות

זהבה גלאון זכתה אמש בבחירות המקדימות במפלגת מרצ ושבה להנהיג את המפלגה, לאחר קמפיין בחירות מלא בהשלכת בוץ הדדית ומביכה. אך מי שהקשיב לנאום הניצחון שלה לא מצא שם יותר מדי רמזים לגבי תוכניות מדיניות, משנה אידיאולוגית או רעיונות לחקיקה למשל.

אחרי סבב הסיסמאות הרגיל על "הכיבוש", האקלים ו"צדק חברתי", גלאון התפנתה לסמן את המטרה העיקרית בבחירות הקרובות לכנסת. "אנחנו ננצח את הביביסטים והכהניסטים", הבטיחה והוסיפה: "כשמרצ תהיה חזקה בכנסת ביבי-בן-גביר יישארו בחוץ".

מי שמהר לברך אותה על הניצחון היה יו"ר 'המחנה הממלכתי' ושר הביטחון בני גנץ, שצייץ בחשבון הטוויטר: "המשימה הראשונה שעומדת בפנינו היא למנוע מנתניהו 61", במטרה "להרכיב ממשלה רחבה" (ללא המפלגה הגדולה בכנסת), "ממלכתית" (שמחרימה כחצי מהעם) ו"יציבה" (נשענת על טיבי ועודה) "שתעבוד למען כלל אזרחי ישראל". גנץ לא פירט מה תכלול אותה עבודה או איזה מדיניות או מתכוון ליישם, מלבד 'רק לא ביבי' כמובן.

גלאון: ביום הבחירות השמאלנים ינהרו לקלפיות וישאירו את הבן גבירים והסמוטריצים והביביסטים בחוץ pic.twitter.com/g5c6NEJz18

— חזקי ברוך (@HezkeiB) August 23, 2022

אלה הן רק שתיים מן הדוגמאות העדכניות אך הן מייצגות באופן די מדויק את התנהלות חלקים רבים השמאל הישראלי בשנים האחרונות. מחנה שלם, קטן אך קולני, שריכז את מיטב מאמציו באיש אחד שמנהיג את המחנה היריב, הגדול והשקט, ועשה זאת על חשבון כל מחשבה בונה, דיון מפרה או ניסיון לבירור פנימה.

בשלב מסוים, אחרי שנים ארוכות של קמפיין ארסי ואלים לעתים, אותו מיעוט הצליח לתפוס את השלטון תוך ניצול נסיבות פוליטיות נקודתיות ואנשי "ימין" שהפרו את כל הבטחותיהם לבוחר. לאחר שהגיע לשלטון בדרכים עקלקלות, התגלה ביתר שאת הריק הרעיוני שנגרם משנים של 'רק לא ביבי'. ממשלת השמאל של לפיד-בנט השמיעה הרבה סיסמאות יפות, אך בפועל בעיקר התקשתה לתפקד ללא אמון הציבור, הפגינה רשלנות מדינית וכלכלית ולבסוף קרסה לתוך עצמה.

במקום לנצל את הזדמנות הפז להפגין עשיה ולנסות לשפר את חיינו כאן, רבים מן השרים בשמאל בחרו רק להמשיך ולהתחפר באותה מגמה ישנה של תקיפת הימין בכל מצב. בכך הם גם כשלו בתפקידם ופגעו בסיכויי הצלחת ממשלת "השינוי", גם הותירו כל העת את יו"ר האופוזיציה כגורם רלוונטי בשיח, וגם המשיכו להתבוסס במי אפסיים רעיוניים. אחרים בחרו להקצין עוד יותר, לבזות את סמלי המדינה או להשתתף בטקסי זיכרון "אלטרנטיביים" ולחלק ג'ובים למקורבים בשיטות מפוקפקות. כאשר המשך השלטון היה בסכנה, הסכינים נשלפו פנימה אך גם זה מן הסתם לא עזר להצילו.

לפחות מבחינת חברי מפלגות מרצ והעבודה, נראה כי ההתנהלות הזו לא הייתה משביעת רצון, כאשר רוב השרים החל מהורוביץ ועד לנחמן שי ועמר בר לב מצאו את עצמם בתחתית הרשימות לכנסת הבאה. בכירים אחרים כמו זנדברג ופריג' מיצו לעת עתה את החיים הפוליטיים, והרשימות החדשות מציגות לא מעט פרצופים חדשים.

אלא שבראש הרשימות נותרו עדיין אותם שמות ישנים-חדשים. גלאון אמנם נישאה שוב להנהגה על גל קמפיין פופוליסטי ומול מתמודד מוזר, אבל נראה כי לא הפיקה את הלקחים הנכונים מהשנה האחרונה. גם בשמאל, למרות שבמשך שנים מנהיגיו בחרו להתעסק בעיקר בימין, רוצים לדבר על רעיונות, על מדיניות ועל ביצוע. יתכן שחלקם גם רוצים לראות ממשלה יציבה באמת, רק שהמדיניות העיוורת בה נאחזים גנץ וגלאון למשל תביא אותם בדיוק למקום ההפוך: עוד חרמות, עוד כאוס פוליטי ועוד הקצנה.

הצהרות כמו "נעיף את ביבי" ו"נבעט בבן גביר" אולי נחמדות בשביל עוד כותרת או שלט בהפגנה, אך  נראה כי מבחינה אלקטורלית הן קרובות מאוד למיצוי. כדי לשוב ולצמוח ואולי להגיע לקהלים חדשים, הגיע הזמן לשמוע גם ממרצ קצת גיוון במנטרות השחוקות. כל עוד פוליטיקאים כמו גלאון לא יפנימו זאת, אם הם בכלל מסוגלים, רוב הסיכויים כי נמשיך לחזות בתהליך המוכר בו ככל שהמפלגה מצטמקת, כך היא הולכת ומקצינה, עד להעלמות מהשטח.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

The post מחנה מחפש משמעות appeared first on מידה.