בלינקן חושף: כך איימתי על נתניהו בבור בקריה | הריאיון המקיף

בריאיון מקיף ל”ניו יורק טיימס” חשף מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן פרטים דרמטיים על המגעים עם ישראל מאז פרוץ המלחמה בעזה. בלינקן סיפר כי איים לבטל את ביקור הנשיא ביידן בישראל אם לא יותר סיוע הומניטרי לרצועת עזה, וחשף כי ערב המלחמה תכנן להגיע לאזור כדי לקדם את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה.

בלינקן חשף כי ערב המלחמה, ב-6 באוקטובר, המאמצים הדיפלומטיים התמקדו בקידום נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. הוא תכנן לבקר בשתי המדינות ב-10 באוקטובר, ביקור שבוטל בעקבות המתקפה. מטרת הביקור המתוכנן הייתה לדון בהיבט הפלסטיני של הסכם הנורמליזציה, מתוך הבנה שהסכם כזה יכול לקדם את הקמתה של מדינה פלסטינית.

בתארו את ביקורו בישראל לאחר הטבח, הביע בלינקן זעזוע עמוק מהזוועות שנחשף אליהן: “הזדעזעתי מהזוועות שראיתי שעלו על כל מה שניתן לדמיין, היינו נחושים אז לעשות הכול כדי לוודא ש-7 באוקטובר לא יקרה שוב. לצד זאת גם רצינו לוודא שהמלחמה לא תתפשט לחזיתות אחרות, כיוון שזה אומר עוד הרוגים ועוד הרס, ושהפעולות הישראליות בעזה ימשכו יותר זמן”.

הוא הדגיש את נחישות ארה”ב למנוע הישנות של אירועי ה-7 באוקטובר ולמנוע הסלמה אזורית. במקביל, פעלה ארה”ב להגנת אזרחי עזה ולהבטחת סיוע הומניטרי. לדבריו, המאמצים האמריקניים נשאו פרי – ישראל הצליחה לפגוע משמעותית ביכולות הצבאיות של חמאס.

בלינקן שיתף פרטים על דיון מרתוני בן תשע שעות שקיים בקריה בתל אביב עם נתניהו וצוותו. הוויכוח המרכזי נסב סביב העברת סיוע הומניטרי לפלסטינים, כאשר החברה הישראלית כולה, בעודה המומה מהטראומה, התנגדה לכך.

“התווכחנו במשך שעות על ההנחה הבסיסית שסיוע הומניטרי צריך להגיע לפלסטינים”, אמר בלינקן. “אבל הוויכוח הזה נבע מכך שהחברה הישראלית באותם ימים הייתה בטראומה לחלוטין”. לדברי בלינקן, “לא היה מדובר רק בראש הממשלה או במנהיג מסוים בישראל. זו הייתה חברה שלמה שלא רצתה שסיוע יגיע לאף פלסטיני ברצועה. דנו שם במשך תשע שעות. ביידן היה אמור להגיע כמה ימים לאחר מכן. במהלך אותו וויכוח אמרתי לראש הממשלה שאני אתקשר לנשיא ואגיד לו שלא להגיע אם הסיוע לא יתחיל לזרום”.

“התקשרתי לנשיא כדי לוודא שהוא מסכים עם זה, והוא הסכים לחלוטין. והגענו להסכמה שהסיוע יועבר בתחילה מרפיח ואז הרחבנו את זה לכרם שלום ומקומות נוספים”, אמר בלינקן.

בהמשך נשאל אם ישראל עומדת במחויבותה והוסיף: “בהקשר של סיוע הומניטרי היו תקופות שחשבנו שהם לא עושים מספיק, ולכן בתקופה האחרונה יחד עם שר ההגנה אוסטין לחצנו בחוזקה לנקוט פעולות נוספות”.

מזכיר המדינה הביע תסכול מהקהילה הבינלאומית שמיהרה לשכוח את זוועות ה-7 באוקטובר. הוא תהה מדוע לא נשמעה קריאה בינלאומית אחידה לחמאס להניח את נשקו ולשחרר את החטופים. “אחד הדברים שקצת הדהימו אותי לאורך כל הדרך היה שלמרות כל הביקורת המובנת מאליה על התנהלות ישראל בעזה, כמעט לא שמענו כלום מאף אחד מאז 7 באוקטובר על חמאס. למה לא הייתה אמירה בין-לאומית פה אחד שעל חמאס להוריד את נשקו, לשחרר את החטופים ולהיכנע?”, אמר.

באשר למשא ומתן הנוכחי, בלינקן זיהה שני מכשולים עיקריים: נטייתו של חמאס לסגת מהסכמות ברגעים קריטיים, ותקוותו של הארגון להסלמה אזורית. הוא הדגיש שלעיתים ישנם פערים בין המסרים הפומביים של ארה”ב לבין התקשורת מאחורי הקלעים, זאת כדי לקדם את המשא ומתן.

“אנחנו ממשיכים להאמין שהדרך המהירה והיעילה ביותר היא הסכם שיביא להפסקת אש ולהשבת החטופים הביתה. שני המכשולים העיקריים לכך, והיינו מאוד קרובים בכמה הזדמנויות, וגם היום אנחנו מאוד קרובים, קשורים למה שמניע את חמאס”.

“ראשית – בכל פעם שהייתה הסכמה בין ישראל וארה”ב, וכשהלחץ על ישראל גובר – חמאס נסוג מההסכמה להפסקת האש ולשחרור החטופים. ולכן יש פעמים שמה שאנחנו אומרים לישראל כשיש בינינו מחלוקות הוא אחד ומה שאנחנו אומרים או עושים בפומבי עשוי להיות אחר. במידה לא מבוטלת אנחנו עושים את זה כיוון שעם הפומביות הסיכויים לקדם הפסקת אש ועסקת חטופים מתרחקים יותר”.

“שנית – חמאס נסוג מתוך האמונה שיהיה עימות רחב יותר, שחיזבאללה יתקוף את ישראל, שאיראן וגורמים אחרים יתקפו את ישראל”, המשיך בלינקן. “חמאס קיווה שישראל תהיה ‘עסוקה’ כך שהוא יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. אנחנו עבדנו קשה מאוד כדי להבטיח שזה לא יקרה”.

בלינקן התייחס גם לעתיד האזור, והביע אופטימיות לגבי אפשרות הנורמליזציה עם סעודיה. לדבריו, ההסכם יכול להתממש במהירות ברגע שתסתיים המלחמה בעזה ותושג הסכמה על עתיד הפלסטינים, אם כי הדבר ידרוש החלטות קשות מכל הצדדים.