נס ארגנטינה: השנה של חביאר מיליי

ברבעון השלישי של 2024 שיעור התמ"ג בארגנטינה צמח ב-3.9%, כחמש עשיריות מעל התחזיות. צמיחה זו מצטרפת לסימני שיפור אחרים ומחזקת את התקווה להמשך מגמת ההתאוששות בשנה הקרובה. בבחינת הנתונים של שנה מול שנה, מספרי הרבעון עדיין מראים ירידה של שני אחוזים (בהשוואה לרבעון השלישי של 2023) אך ההתאוששות חייבת להתחיל איפשהו.

על פי ה- Financial Times, מגמות אלו נתמכות בידי עליה בהוצאות צרכנים והשקעות הון לאחר צניחה חדה מוקדם יותר השנה, כמו גם בסיוע המשך הצמיחה בייצוא חקלאות וענף המכרות. ענפי התעשייה והבנייה עדיין בשפל. במילים אחרות, ארגנטינה מצליחה במקומות בהם נהנתה מיתרון מסורתי, בעוד חברות המספקות לשוק המקומי עדיין סובלות מפתיחת הכלכלה לתחרות בינלאומית.

בינתיים, הפרמיה על אגרות חוב דולריות אמריקניות השולטות בשוק המקומי הולכת ומתכווצת. לאחר פרסום נתוני התמ"ג האחרונים היא צנחה עד 677 נקודות בסיס. כאשר מיליי עלה לשלטון לפני כשנה, היא הייתה מעל 2,000.

וזו הייתה שנה מעניינת. כאשר אינפלציה מתחילה לדהור לקראת היפר-אינפלציה, הנחות ישנות וציפיות רגילות נוטות לקרוס בשורה. וכך קרה כאשר בקיץ אשתקד זכה הכלכלן המוחצן עם השיער המוזר לרוב בסיבובים המוקדמים. שלל הסיפורים המשונים סביב מיליי רק חיזקו את תדמיתו כאאוטסיידר, רחוק מאוד מן הממסד הפוליטי והכלכלי שהוביל להתמוטטות המדינה שהייתה פעם עשירה.

כפי שכבר תואר בעבר, ההצבעה עבור מיליי הייתה בחלקה הגדול יותר מחאה נגד הסטטוס-קוו המתפרק, ופחות בעד מדיניות שוק חופשי רדיקלית. עבור ארגנטינאים צעירים רבים היה זה צעד לעבר הלא-נודע, אבל מה כבר היה להם להפסיד?

בנובמבר 2023, עם הניצחון בבחירות לנשיאות, שיעור האינפלציה החודשי עמד על 12.8% (161% שנתי). מיליי הבטיח עתיד משופר אך הזהיר כי הדרך לשם תהיה קשה. "אין יותר כסף", סיפר הנשיא הנבחר לקהל הרב שהתאסף בהשבעה.

שער הפסו הופחת כמעט מיד ב-50% ותהליך הדפסת כסף חדש הואט משמעותית. בספטמבר 2023 אספקת הכסף הכללית עמדה על 22 טריליון פסו, אחרי ארבע שנים בהן הממשלה הגדילה את המספר בכמעט פי עשרה. היפר-אינפלציה הייתה ממש מעבר לפינה ולא היה עוד זמן לבזבז.

והיה דבר נוסף. ניסיונות קודמים לרפורמה כלכלית בארגנטינה טורפדו (בחלקם) על ידי תומכי הגישה "ההדרגתית". למיליי לא היה שום עניין בכך, מטעמים מעשיים ואידיאולוגיים גם יחד. שיטת "טיפול ההלם", שבניגוד לתדמיתה דווקא נוסתה בהצלחה במדינות הבלטיות ובפולין (מה שרוסיה עשתה בשנות ה-90 היה רחוק מאוד מכך), הייתה הנתיב הנבחר קדימה.

ומיליי עצמו התברר כפרגמטי יותר מנאומיו. הוא אמנם נהנה לתאר את עצמו כ"אנרכו-קפיטליסט" אך הגדרה זו משמשת בעיקר ככיוון כללי מאוד. בפועל מיליי הוא ליברל קלאסי עם גוונים ליברטריאנים, ואפילו צירף לצוותו אנשים מוכשרים מן הממסד הישן. חולשה יחסית בבית המחוקקים הגבילה את מה שמיליי יכול לבצע, אך בחלק מהמקרים הוא ניצל את סמכויותיו החוקתיות כדי לקדם תוכנית שאפתנית לקיצוץ בהוצאות ודה-רגולציה.

משרדי ממשלה בוטלו ואוחדו ואחד חדש נוצר – משרד הדה-רגולציה. חלק מהסיפור מוכר, בעיקר כיצד הקיצוץ עבד היטב בשוק השכירות (גם הלקח הזה מן הסתם יזכה להתעלמות מצד רבים), אך כתבה ב- Financial Times בחודש שעבר מוסיפה פרטים וטוענת כי מדיניות המיקרו הספציפית של מיליי, ולא התוכנית הרחבה יותר, היא שיכולה לשנות באמת ובתמים את "המסלול הכלכלי העגום" של ארגנטינה. כפי שמוסבר בכתבה, ארגנטינה חוותה לפחות תריסר תוכניות ייצוב מאז שנות ה-50, ואחת הסיבות לכישלונן הייתה בכך שלא טיפלו ב"נטיות אינפלציוניות הטבועות ברשת חוקים ורגולציה ביזנטינית". בניגוד לעבר, מיליי ושר הדה-רגולציה פדריקו סטורצנגר "החלו לפרק את קורי העכביש העתיקים של רגולציה, מתווכים ומכסים שסיכלו חדשנות, יצרנות ותחרות".

עוד מהכתבה:

"ארגונים פוליטיים כמו La Campora, תנועת נוער פרוניסטית שנוסדה בין היתר על ידי בנה של הנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר, יזמו תוכניות סיוע חברתי שהפכו את העניים לקהל שבוי. הרפורמות של מיילי דחקו ארגונים כאלו כאשר קידמו חלוקת סיוע מוגדל באופן ישיר. גישת מיקרו כזו שוחזרה במקרים נוספים ועזרה להסיר את צווארי הבקבוק שהפכו חיי מיליונים בארגנטינה ליקרים וקשים".

ועוד:

"במהלך רוב ההיסטוריה של ארגנטינה, ובכל תחום החל מביטוח ומשפטים ועד לאישורי ייבוא, פקידים ולפעמים אף נשיאים דרשו עמלות ושוחד בתמורה לאספקת מוצרים ושרותים בסיסיים. התוצאה היא חוסר יעילות שהותיר את התרבות, החברה והכלכלה לחסדי מעמד פוליטי הנשלט בידי המפלגה הפרוניסטית".

לכל זאת ועוד מיליי ביקש לשים קץ. אך תיקון התסבוכת שנוצרה בשנים של קורפורטיזם ידרוש זמן רב ועדיין מוקדם מאוד להכריז על ניצחון. בבנק ההשקעות JP Morgan חוזים כעת צמיחה של 5.2 בתמ"ג בשנה הקרובה, אך גם זו רק תחזיר את המדינה למצב של 2021 כאשר הכלכלה התאוששה מן המגפה.

בינתיים, שיעור האינפלציה צנח בחדות. בחודש דצמבר אשתקד הוא הגיע לשיא של 25.5% (או 211% שנתי), מספרים אשר שיקפו את הדהירה לעבר היפר-אינפלציה ואת השפעות הפיחות בשער הפסו. האינפלציה ירדה כמעט בכל חודש מאז, עד ל-2.44% בנובמבר. שיעור העוני עלה בחדות לפני הבחירות, עד ל-41.7%. הוא הגיע ל-53% בחצי הראשון של השנה הנוכחית ומאז נמצא בירידה. זו הייתה כנראה תוצאה בלתי נמנעת של הקיצוצים החדים בהוצאות הממשלה (כשליש) כולל בתוכניות סובסידיה נרחבות ויקרות מאוד בענפי האנרגיה, התחבורה הציבורית ועוד. שיעורי עוני גבוהים כמובן מחמירים את המצב, אך יתכן כי היו גבוהים עוד יותר אם ארגנטינה אכן הייתה נכנסת להיפר-אינפלציה. שיעור התמ"ג עוד צפוי לרדת ושיעור האבטלה לעלות, יחד עם ירידה ברמות השכר במגזר הפרטי והציבורי.

ואולי הנתון החשוב ביותר: ארגנטינה כעת מתנהלת בעודף תקציבי, גם אחרי שקלול הריבית על החוב. מן הסתם ולאור המצב, היה נדרש קיצוץ נרחב ומהיר כדי להגיע לשם, כזה שמשמעותו קיצוץ בהוצאות "טובות" לצד הרעות. כפי ששר הכלכלה לואיס קאפוטו ציין בדצמבר אשתקד, ארגנטינה סבלה מגרעון במשך 113 שנים מתוך 123 השנים האחרונות. במאמר ב- Economics צוינו כמה נתונים עגומים נוספים:

"גרעון תקציבי מתמשך ואינפלציה כרונית אלו סוגיות ותיקות בארגנטינה. בין 1944 ל-2023 שיעור האינפלציה הממוצע עמד על 190%, והממשלה פשטה רגל בתשעה מקרים (שלושה מהם בשני העשורים האחרונים). בשנים האחרונות, בין 2003 ל-2022 גודל המגזר הממשלתי תפח מ-23.2% מהתמ"ג עד ל-37.8% מהתמ"ג".

בשנה אחת מראשית כהונתו של מיליי, ההתקדמות שביצעה ארגנטינה לא רק הדהימה את אלו שזלזלו בו כתמהוני, אלא גם עלתה על הציפיות של אלו שהאמינו כי הרעיונות שהביא (או גרסה שלהם) היו מה שנדרש כדי להניע את המדינה בכיוון הנכון. אך יעילות ככל שיהיו הרפורמות, הן לא היו מצליחות לולא הארגנטינאים עצמם דבקו בנשיא. על פי סקר מחודש נובמבר מיליי זכה ל-56% תמיכה, נתון דומה לתקופת הבחירות. סקרים אחרים הראו מספרים נמוכים יותר, אך גם הם נעו סביב 50% המיוחסים לכריזמה אישית, אופוזיציה לא מאורגנת וסימנים ראשונים של התאוששות כלכלית. כל אלו כמובן בנוסף לטיעון הבסיסי: כרגע אין חלופה אחרת.

בכתבה ב- America’s Quarterly נכתב כי למרות התלהבות יחסית מצד משקיעים סביב הישגי מיליי, נרשמו מעט השקעות זרות חדשות מחוץ לענפי האנרגיה והכרייה. ההסבר ההגיוני לכך נוגע להיסטוריה הכלכלית העגומה של ארגנטינה, סוגיות משפטיות הקשורות לפשיטות הרגל, שליטה ממשלתית על ההון והחשש מביטול חלק מהרפורמות.

חששות אלו יכולים לפוג במידת מה אם מפלגתו של מיליי (LLA) תגדיל את הייצוג בקונגרס בבחירות האמצע שייערכו באוקטובר. אם תצליח לשמור על שיתוף הפעולה החורק עם מפלגת הימין-מרכז PRO, שתיהן יוכלו לזכות ברוב או קרוב לכך, מה שיקל על המשך ביצוע הרפורמות והמשך המשימה הקשה של הטמעת מדיניות מיליי במבנה הפוליטי והממסדי במדינה.

אחת מהבטחות הבחירות הבולטות של מיליי הייתה החלפת הפסו בדולר. מצביעים זעמו על מצבו המזעזע של המטבע הלאומי וקיוו כי דולריזציה תצליח להוציא את ניהול הכסף במדינה מידי הממסד הישן. זהו שינוי אותו הפרוניסטים לא יוכלו להפוך אם ייבחרו מחדש. ישנם אחרים הטוענים כי הדולר אינו בהכרח המטבע המתאים לארגנטינה אך בכל מקרה זהו ויכוח אקדמי לפחות בעתיד הנראה לעין משום שמיליי בינתיים על המהלך. הוא לא היה זוכה לתמיכה הדרושה בממסד כדי לקדם אותו, ויתכן גם כי הנשיא הבין שהמכשולים המעשיים בדרך אל הדולריזציה רבים וגבוהים מדי.

הפסו יהיה במוקד תשומת הלב בחודשים הקרובים. נכון להיום הוא קשור לדולר בשער חליפין הדרגתי, שעובר פיחות בן שני אחוזים מדי חודש. מכיוון שמדובר מספר שנמצא מתחת לשיעור האינפלציה הפסו נותר בהערכת יתר גוברת, לפחות בתיאוריה. אלא שבאופן מעניין, הפער בין שער החליפין העקרוני והרשמי לבין זה הלא רשמי הלך והצטמצם בחודשים האחרונים. האחרון נסחר בכ-1,100 פסו לדולר ואילו הראשון ב-1,000. הפסו נעזר גם בהזרמת כעשרים מיליארד דולר לבנקים בארגנטינה הודות לחנינות מס, מה שאפשר להם להלוות דולרים למשקיעים למטרת רכישת פסו למסחר. בנוסף, עצירת הדפסת כסף חדש משמעותה שישנו פחות פסו במשק. מיליי דחה הצעות לפיחות כסיוע לחברות מקומיות: הפחתת שיעור המטבע תגביר אינפלציה ותפגע בסיכוי בבחירות האמצע המתקרבות. הוא מתעקש כי האינפלציה צפויה להתחיל ולרדת בקרוב מה שיוריד גם את הפסו לאזור ערכו "האמיתי".

מיליי טען תמיד כי הוא מעוניין לראות את הפסו נסחר בשוק החופשי, לא רק כעניין של עקרון בסיסי אלא גם כאמצעי לשים קץ לבידוד הכלכלי של ארגנטינה ולעודד השקעות זרות. אך הבנק המרכזי אינו מחזיק בדולרים שיהיו יכולים להגן על מטבע חופשי במקרה של משבר. למעשה, אם מחשבים הלוואה שאמורה להיפרע בינואר, הבנק נמצא בגרעון של 10 מיליארד דולרים. מוסיפה לחששות כמות הפסו הגדולה (לפי דיווחים שונים, כמאה מיליארד) המוחזקת כיום בידי חברות מקומיות בעיקר בצורת אגרות חוב. אם מחזיקי האגרות יתחילו למכור אותן כדי לנצל את חזרת הפסו למסחר, הדבר יכול למוטט את המטבע כליל. קשה למצוא פתרון קצר טווח לבעיות האלו, כך שנראה שהפסו לא יסחר בחופשיות בקרוב וגם השער "הרשמי" יזדקק להגנה. בנסיבות כאלו, היכולת של ארגנטינה להשיג הלוואה נוספת מקרן המטבע הבינלאומית תהיה קריטית.

הצלחתו של חביאר מיליי עד כה, יחד עם הטפתו הפעילה לשוק חופשי, הגדילה את משמעותו והשפעתו גם מעבר לארגנטינה. כך למשל, צוות היועצים להתייעלות ממשלתית (DOGE) אותו הקים טראמפ הושפע חלקית ממשרד הדה-רגולציה של מיליי. אם ימשיך להצליח, מיליי עשוי לעצור במו ידיו את הסחף בימין כלפי ממשלה גדולה, משני צידי האוקיינוס האטלנטי. היבט מעניין נוסף הוא מעמדו של מיליי בימין הגלובלי וזיהויו עם מנהיגים כמו דונלד טראמפ, בולסונרו בברזיל וראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. מיליי דומה להם בסגנון הפופוליסטי אך אף אחד משלושתם אינו ליברל קלאסי במובן הכלכלי. מיליי בוודאי אינו "איש מכסים" ונותר נאמן לעקרון הממשלה המצומצמת. אחרי שחזית כיצד ארצך נהרסת בידי קורפורטיזם ומערכת המקורבים שהוא מייצר, זה די טבעי לחוש כך.

הפעם היחידה בה ראיתי את מיליי מקרוב הייתה בכנס בבואנוס איירס מוקדם יותר השנה, שם הוא נשא את הנאום המסכם. לפניו הופיע אלון מאסק בשידור וידאו מטקסס. איש העסקים דיבר בעיקר על מאדים, אך גם לקח את הזמן כדי לתאר את עצמו כליברל קלאסי. אז מי אמר שהימין לא מגוון?

גרסה מלאה של הכתבה התפרסמה באתר נשיונל רוויו.

The post נס ארגנטינה: השנה של חביאר מיליי appeared first on מידה.